כיפת ברסלב

האוכלוסייה החרדית נחלקת לשלושה זרמים עיקריים: חסידים, ליטאים ובני עדות במזרח. לבושם של הליטאים ושל בני עדות המזרח אחיד במידה רבה בעוד שבזרם החסידי הלבוש משתנה על פי החצרות החסידיות השונות. הירמולקה משויכת לחסידויות ירושלים.
.עד אמצע המאה ה-19, כלל רוב היישוב הישן בירושלים בעיקר ספרדים ויוצאי ארצות האסלאם אשר נהגו להתלבש כמקובל ברחבי האימפריה העות'מאנית. בין פריטי הלבוש הייתה כיפת הצמר הלבנה, המכונה באסלם טאקיה طاقية‎ – כיפה – taqiyah.
החל משנת 1700 הגיעו לארץ כאלף עולים מפולין ובראשם ר' יהודה החסיד. העולים לוו סכומי כסף גבוהים מהמוסלמים בעיר ולא הצליחו להשיבם. הנושים החשיבו כל יהודי אשכנזי כאחראי לפירעון החוב וכך נמנעה התיישבותם של אשכנזים בירושלים. מי שרצו בכל זאת לגור בעיר נאלצו להתחפש לספרדים, לאמץ את לשונם ולהעתיק את מלבושי הקהילה הספרדית. כך השתרשה בקרב החסידים הירושלמים עד היום חבישת הירמולקה, כמו פריטי לבוש נוספים, כמו הקאפטאן.
הכיתוב על הכיפה משתנה בהתאם לפלג החסידי, למשל, חסידי הזרם המשיחי בחב"ד חובשים בחלקם כיתה עם כיתוב "יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד". על כיפת חסידי ברסלב מוטבע הכיתוב: "נ-נח-נחמ-נחמן מאומן".
משמעות צירוף האותיות לקוח משמו של רבי נחמן מברסלב מהעיר אומן (בה נקבר). על פי המסורת בחצר ברסלב, אותיות אלו נמצאו בפתק על ידי הרב אודסר ב 1922, ומשויכות לרבי נחמן מאומן עצמו (שחי מאה שנים לפני כן). יש הסוברים שהוא בעצמו כתב אותו ,ויש הסוברים שנכתב בהשראתו. בכל מקרה, מאז התפתחה הממרה לסוג של ססמה עבור החסידות.
מטרת כתיבת שם באופן כזה של הוספת אות בכל פעם היא הגדלת כח רוחני. אופן זה של כתיבת אותיות והוספת אות בהדרגה נקרא בספרות הקבלה "ריבוע" ומשמש בעיקר לחישובי גימטריה.
הרב אודסר הפך למקור משיכה לחסידים באופן שהביא להקמת פלג חדש בחסידות ברסלב סביבו וסביב הסיסמה. לטענתו עצם האמירה או השירה של "נ נח נחמ נחמן מאומן" מקרבת את הגאולה והיא סגולה לישועה והצלחה. הסיסמה מופצת כיום באמצעים שונים, בפרט סטיקרים וגרפיטי בישראל ומחוץ לה ובעיקר בקברי צדיקים.
בסלנג נקראת כיפת נחמן גם "כיפת פריק נחמן" וניתן להשיגה בחנויות יודאיקה וכמובן, באומן.