יצחק דנציגר (1916–1977)
מלך הרועים, 1964–1966
פליז
באדיבות אוסף ליאוניד וטטיאנה נבזלין
הפסל הישראלי יצחק דנציגר היה מחלוצי התנועה הכנענית, ולימים הצטרף לקבוצת אופקים חדשים. היצירה המופשטת "מלך הרועים" מסמלת את דוד, המלך הרועה של ישראל. דיסקת הראש אמורה היתה לפנות מזרחה וללכוד את אור השמש הזורחת על ירושלים, והקרניים המופשטות מעלות על הדעת תקיעה בשופר.
חייב לדעת
יצחק דנציגר (1916-1977) נולד בברלין ועלה לארץ ישראל כילד בשנת 1923. הוא לקח חלק חשוב בתנועה הפוליטית תרבותית הכנעניים, אשר קידמה את ניתוק היחסים עם הפזורה היהודית והחלפת המסורות היהודיות הדתיות בזהות עברית חדשה המבוססת על התרבות העתיקה במזרח התיכון. חיבתו של דנציגר לטבע ולמקום התפתחה בזמן שהיה חלק ממשלחת מסיירים למדבר ולנגב והובילה אותו ליצור פסלים וציורים רבים של חיות. בשנת 1956 דנציגר הצטרף לאופקים חדשים והציג עבודות שהיו עכשוויות ומקומיות בו זמנית, תוך אימוץ המיתוס של יליד הארץ שהיה שזור בצורות ובחומריות בני זמננו. הוא קיבל השראה מאירועים כמו פסטיבל גזיזת הכבשים, וריאציות על מזבחות ומנחות קורבנות, טקסים מקומיים ופולקלור. דנציגר האמין שהאמן חייב לדבוק בעולם הטבע. הוא התמקד בשטח המקומי ובטקסים האופייניים למקום, אותם חקר ללא לאות, והתעניין במיוחד בחיבור בין נופי טבע לבין אתרים או מקומות מסומנים כקברים או אנדרטאות, שהוקמו כ"אנדרטאות". דנציגר שאף לקדם את המורשת העתיקה של הארץ, והיה מחובר עמוקות למבנים, לעצים ולחפצים הפולחניים של הנוף המקומי שלה. היצירה תוכננה במקור להיות מוט אוהל/טוטם בגובה שלושים מטרים ובראשו ראש איל לחגיגת גזיזת כבשים ליד עין חרוד. דנציגר הוקסם מטקסים חקלאיים. לאחר מכן הוא עיצב את הגרסה הקטנה יותר העשויה משלושה חלקים של גלילי פליז: מטה הרועה, הדיסק/עין של הרועה או הכבש, והגליל הכפוף המזכיר לנו את השופר או את ראשו של איל.
יצירה זו מזכירה את דוד המלך האידילי שהתחיל כרועה צאן, ושלט בירושלים. זוהי יצירה המתחברת לארץ ישראל, לחפצים פולחניים ולמורשת העתיקה שלנו.
