יצא מתצוגה – רבי נתנאל בן ישיעה מאור האפלה

רבי נתנאל בן ישעיה זצ"ל חי במחצית הראשונה של המאה ה-14, פירש את המקרא וההלכה, בספרו מאור האפלה, היה מגדולי רבני יהדות תימן הראשונים שכללו את: בעלי אלשרח זצ"ל,, רבי חנניה בן ישועה זצ"ל,, רבי זכריה הרופא זצ"ל,, רבי סעדיה עדני זצ"ל,, רבי דוד הלוי חמדי זצ"ל,, רבי דוד עדני זצ"ל,, רבי אברהם בן שלמה זצ"ל,.

הספר מאור האפלה, בנוי בצורת מדרש, בדומה למדרש הגדול ומדרש רבה, ואף מצטט מהם רבות. בנוסף הוא ספר פירושים (בלשון יהודי תימן: דרשות) על התורה, כפי שהיה מקובל בתקופות הקדומות, תקופות האמוראים והגאונים, שהדרשה נועדה רק כדי למשוך את השומעים לדברי ההלכה. הספר משלב בתוכו דברי הלכה ודברי אגדה על סדר פרשות השבוע, ובכך מזכיר את ספר השאילתות דרב אחאי גאון. המחבר שילב בספר את מניין המצוות, וכל מצווה שהגיע למקומה בכתוב ציין עליה "זו מצוות עשה" או "זו מצוות לא תעשה"

בפתיחת מהדורתו כותב הרב קאפח זצ"ל , כי מקור השם בכינויו של הרמב"ם "מאור האפלה", שעל שיטתו וברוח דבריו כתביו. בסוף כל פרשה, חתם המחבר במילים הללו:"ותמת בעץ אלמעאני אלמנקולה מן גור אלצלאם פי פרשת … בעזרת שדי". הרב קאפח תרגם: העניינים שהועתקו מספריו של הרמב"ם.

לשפה התימנית־יהודית שלושה מרכיבים עיקריים: הבסיס, שהוא הרכיב הערבי; רכיב עברי; ורכיב ארמי. הרכיב הערבי היה המרכזי מבין השלושה; הוא השפיע על כל תחומי הלשון: הפונטי, הדקדוקי, הסמנטי והתחבירי, ובין השאר גרם ליצירת צורות חדשות במילים עבריות וארמיות, על פי הדקדוק הערבי. הרכיב העברי, ברובו, "שוּערב" לצורות ערביות על בסיס מילים עבריות, אך לא כולו. מקור רכיב זה בעברית לרבדיה השונים: לשון המקרא, הגמרא והמדרשים, וספרות השו"ת. היסוד הארמי מקורו בתקופה שבה דיברו יהודי תימן בשפה הארמית. השפה התפתחה מהארמית הישראלית לארמית הבבלית ולאחר השפעות של התימנית הערבית הפכה לשפה התימנית יהודית עם השפעות רבות של הארמית.