יצא מתצוגה – קרוקודיל," כתב-עת סאטירי
ברה"מ (רוסיה,) 1946
אוסף המוזיאון
כתב-העת הסאטירי "קרוקודיל" ראה אור לראשונה בשנת 1922וזכה
לפופולריות עצומה. הוא המשיך לראות אור עד שנת .2008יהודים
רבים מילאו בו תפקידים מרכזיים, ובכללם העורכים לזר לגין ופליקס
קון והקריקטוריסט בוריס יפימוב.
חייב לדעת
למרות שסאטירה פוליטית הייתה מסוכנת במשך רוב תקופת ברה”מ, לקרוקודיל היה חופש פעולה רב יחסית, שאפשר לו לצחוק על אישים ומאורעות פוליטיים. נושאים טיפוסיים ובטוחים לסאטירה בתקופה הסובייטית היו חוסר היוזמה והדמיון של הפקידוּת והבעיות שנוצרות משתייה של הפועלים הסובייטים בזמן העבודה. ב”קרוקודיל” צחקו גם על ארצות קפיטליסטיות ועל קבוצות אתניות, פוליטיות ודתיות שהתנגדו לשיטה הסובייטית. לדוגמה, בזמן “משפט הרופאים” העיתון פרסם קריקטורות ומאמרים אנטישמיים. יהודים רבים מילאו בו תפקידים מרכזיים, ובכללם ניתן למנות את מיכאל קולצוב, שהיה ממייסדי כתב העת, את העורכים לזר לגין ופליקס קון, את הקריקטוריסטים איליה אילף ובוריס יפימוב ואת המשורר איליה ארנבורג.
מידע נוסף
קרוקודיל (ברוסית: Крокодил, תנין) היה כתב עת סאטירי סובייטי. סמלו היה תנין אדום על קלשון. כתב העת יצא לאור שלוש פעמים בחודש, ובשיא הפופולריות שלו עמדה תפוצתו על כ-6.5 מיליון עותקים.
בתחילת שנות ה-30 הצנזורה ומדיניות הממסד הסובייטי הביאו לסגירתם של כל כתבי עת הסאטיריים למעט "קרוקודיל". האחרון הפך להיות מסונף למערכת העיתון "פראבדה" (ביטאונה הרשמי של המפלגה הקומוניסטית) אך המשיך להיות כתב עת עצמאי. בשנת 1934 הועמד בראש המערכת העיתונאי הסובייטי המפורסם מיכאיל קולצוב, שהיה מקורב למקסים גורקי שתמך בכתב העת וראה בסאטירה כלי חשוב לריסון השלטון. קולצוב הביא לכתב עת כותבים חדשים כמו אילף ופטרוב, ולנטין קטייב, מיכאיל סבטלוב, איליה ארנבורג ועוד. בין הציירים המרכזיים של "קרוקודיל" היו קוקריניקסי. בדצמבר 1938 נעצר קולצוב במהלך הטיהורים הגדולים, ולזמן-מה לא מונה במקומו ראש המערכת. למרות האירועים, תפוצתו של קרוקודיל נותרה גבוהה (275 אלף עותקים) והוא היה פופולרי מאוד.
