יצא מתצוגה – קמיע לשמירה על היולדת ובתה אירופה, המאה ה19
דפוס על קרטון, מתלה בד
אוסף המוזיאון
חייב לדעת
ניתן לראות את אופן השימוש, דף נייר שגזר מהכפולה שלו, הודבק על קרטון ונתלה באמצעות פיסת בד.
שייך לז'אנר הקמיעות לשמירה על יולדות וילודים, הסיטואציה האנושית הכי מסוכנת ומלאת חרדות, חוצה תרבויות.
באירופה היו נפוצות קמיעות מודפסים לשמירה על יולדות וילדיהם מפני השדה לילית שהיתה אורבת לילודים. הקמיע הנמכר היה דף מודפס שחציו האחד מיועד לשמירה על יולדת ועל בנה ("לזכר") וחציו השני לשמירה על יולדת ועל בתה ("לנקבה"). בהתאם למין הילוד תלו את החצי המתאים של הדף. ידועים דפוסים שבהם גם מופיעים איורים של אדם וחוה, קבר רחל, אישה עם תינוק וכדו'.
הדוגמאות הידועות החל מ1700. הטופס הזה לא מזוהה מבחינת מיקום ושנה (בהצלבה מול מפעל הביבליוגרפיה העברי- למרות המידע המופיע במכירה).
מידע נוסף
הקמיע מזכיר את שמות המלאכים המסוגלים לשמירה על היולדת (סנוי, סנסוי, סמנגלף), המופיעים בקמיעות ברחבי העולם היהודי וכן תיאור המפגש של אליהו הנביא עם לילית ונוסח השבועה שהשביע אותה לגלות לו כיצד מבריחים אותה- בעזרת איזכור שמותיה. נוסח הסיפור, השבועה והשמות נדפס לראשונה בשינויים (נוסח קצר יותר ורק לגבי בן) בספר יוסף בסדר לר’ חיים יוסף דוד אזולאי, ליוורנו תקנ"ט, סי’מן ו.
לפני הנוסח בעברית מופיע טקסט הסבר ביידיש מערבית:
זאת השבוע שאליהו הנביא ז"ל אמר כשהוא השביע את המכשפות עד שהן היו חייבות לומר לו שכאשר אדם מזכיר את השמות שלהן הן בורחות מהבית הזה.
לאחר שמות לילית מופיעים חילופי מילים של הפסוק מכשפה לא תחיה (שמות כב יז)- פרקטיקה ידועה בנוסחי קמיעות ושמירות. א"ס= אמן סלה. ולבסוף פרק תהילים קכ"א שגם הוא עוסק בשמירה.
שמותיהם של אדם וחוה מוזכרים בקמיע כי הסכנה והצער בלידה מקורם בחטא האדם הראשון ובקללת האישה "בעצב תלדי בנים".
לילית:
אחת השדות בעולם הקדום היא ליליתו, אשתו של השד לילו. בדמוניה המסופוטמית היו כמה שדות שאיימו על בני האדם, למשל למשתו שהיתה מסוכנת לנשים בזמן לידה ולילודים אותם נהגה לחנוק. במאגיה היהודים התאספו כל הדמויות השדיות הללו לדמותה של לילית. לפי מדרש אלפא ביתא דבן סירא (נכתב המאה העשירית לספירה) לילית היתה אשתו הראשונה של אדם ששילח אותה מעליו ולכן נשבעה זו לנקום בכל ילדיה של חוה אשתו השניה. היא נשבעה לשלושת המלאכים סנוי, סנסנוי, וסמנגלף שאם תראה את שמותם בחדר הלידה לא תפגע ביולדת ובולד. נוצרה בו דמותה כאישה משוחררת השווה במעמדה לאדם, שהפכה לבת זוגו של הס"מ. היא מתוארת גם כשדה מפתה גברים בלילה. בקבלה היא מתוארת כשדה מפתה, מקרים של מוות בלידה או מוות בעריסה מיוחסים לה ותינוקים לפני ברית מילה נחשבים כפגיעים במיוחד. הקמיעות היו נתלים בחדר של הילוד גם לאחר הלידה עד 40 יום.
כחונקת תינוקות וגורם להוצאת זרע לבטלה.
