יצא מתצוגה – מחזיק נר הבדלה ומיכל לבשמים
גרמניה, שלהי המאה ה- – 13ראשית המאה ה-14
עץ מגולף
באדיבות אוסף פרטי, ציריך
פריט זה הוא מתשמישי הקדושה היהודיים המוקדמים ביותר מאירופה. הוא מעוצב כמגדל עם צריחים בסגנון גותי מאוחר. צורת המגדל האופיינית לכלי בשמים נוצרה בהשראת האדריכלות המרכז אירופאית ומופיעה כבר בכלי הבשמים הקדומים ביותר בגרמניה, כמו גם בכלי הקודש הכנסייתיים.
חייב לדעת
עם צאת השבת (לאחר שנראים 3 כוכבים ברקיע, במבט אחת) נערך טקס ההבדלה, המבדיל בין יום השבת הקדוש לימי החול. במהלך הטקס מברכים על יין, על אש של נר בעל מספר פתילות (מפני שע"פ הגמרא במוצאי שבת ניתנה הדעת באדם לגלות כיצד הלדליק אש. בבלי, פסחים, נד עמוד א) ועל בשמים- צמחים בעלי ריח טוב, מפני שבשבת יש לאדם "נשמה יתירה" (יכול להתפרש גם כנחת) ועם צאת השבת הנשמה היתירה עוזבת, והבשמים עוזרים להשיב את רוחו של האדם.
ישנן קהילות בהן נהגו לברך על עצי ועשבי בשמים טריים.
בקהילות אירופה השתמשו במיכלים שהחזיקו בשמים יבשים. מיכלים אלו מכונים גם "הדסים" על שם המנהג להריח הדסים במוצאי שבת. ישנם תיאורים גרפיים של הדסים אלו באיורים המופיעים בספרי מנהגים ובסידורים כבר בראשית המאה ה-16. המגדלי הבשמים המוקדמים ביותר הידועים הם מגרמניה במאה ה-16, עשויים כסף ומעוצבים בהשראת מגדל שלו מאפייני יסוד: צריחים, גגות מחודדים, אבני חומה, מעקות ועוד.
כלי זה לבשמים, שאינו מגדל בשמים קלאסי, מתוארך לשלהי המאה ה-13 או ראשית המאה ה- 14, והוא עשוי עץ מגולף וצבוע. ניתן לזהות את השראת האדריכלות בסגנון הגותי-מאוחר: הצריחים, המעקה וחלונות. חלקו העליון מיועד להחזקת נר הבדלה ובתחתיתו מגירה עבור בשמים יבשים. במרוצת הדורות עבר החפץ תיקונים ושימור אולם נותרו עליו סימני שעווה.
מידע נוסף
בהמשך יוחלף במגדל בשמים מכסף מאוסף מוזיאון ישראל, מנירנברג 1700-17500. מטיפוס דומה למגדלי הבשמים מכסף הראשונים. בצלאל נרקיס, חוקר אמנות יהודית, העלה את ההשערה כי מגדלי הבשמים נוצרו בהשראת כלים כנסייתיים מן התקופה,שעוצבו גם הם בהשראת האדריכלות המקומית עשירת המגדלים, בין היתר הבזיכים בהם הושמה הקטורת עבור הכנסיה. יהודים הכירו חפצים אלו לא מהכנסיה אלא מפני שהופקדו כמשכונות בידי מלווי הכספים שביניהם. במקרים רבים הצורף שיצר את מגדל הבשמים עבור היהודים היה אותו צורף נוצרי שיצר את הכלים עבור הכנסיה.