יצא מתצוגה – מחזיק נר הבדלה ומיכל לבשמים

חייב לדעת

עם צאת השבת (לאחר שנראים 3 כוכבים ברקיע, במבט אחת) נערך טקס ההבדלה, המבדיל בין יום השבת הקדוש לימי החול. במהלך הטקס מברכים על יין, על אש של נר בעל מספר פתילות (מפני שע"פ הגמרא במוצאי שבת ניתנה הדעת באדם לגלות כיצד הלדליק אש. בבלי, פסחים, נד עמוד א) ועל בשמים- צמחים בעלי ריח טוב, מפני שבשבת יש לאדם "נשמה יתירה" (יכול להתפרש גם כנחת) ועם צאת השבת הנשמה היתירה עוזבת, והבשמים עוזרים להשיב את רוחו של האדם.
ישנן קהילות בהן נהגו לברך על עצי ועשבי בשמים טריים.
בקהילות אירופה השתמשו במיכלים שהחזיקו בשמים יבשים. מיכלים אלו מכונים גם "הדסים" על שם המנהג להריח הדסים במוצאי שבת. ישנם תיאורים גרפיים של הדסים אלו באיורים המופיעים בספרי מנהגים ובסידורים כבר בראשית המאה ה-16. המגדלי הבשמים המוקדמים ביותר הידועים הם מגרמניה במאה ה-16, עשויים כסף ומעוצבים בהשראת מגדל שלו מאפייני יסוד: צריחים, גגות מחודדים, אבני חומה, מעקות ועוד.
כלי זה לבשמים, שאינו מגדל בשמים קלאסי, מתוארך לשלהי המאה ה-13 או ראשית המאה ה- 14, והוא עשוי עץ מגולף וצבוע. ניתן לזהות את השראת האדריכלות בסגנון הגותי-מאוחר: הצריחים, המעקה וחלונות. חלקו העליון מיועד להחזקת נר הבדלה ובתחתיתו מגירה עבור בשמים יבשים. במרוצת הדורות עבר החפץ תיקונים ושימור אולם נותרו עליו סימני שעווה.