הגדת פראג של גוטווירט׳צוקר סביבות 1707 דיו וגואש קלף. מתנת בנימין צוקר
חייב לדעת
ההגדה של פסח יוצרה על ידי משפחה יהודית, שהייתה חלק מחצר הממלכה האוסטרית, עד שנמלטה מווינה עם גירוש היהודים מהמדינה. באותן השנים הייתה באירופה תופעה המוכרת בשם 'יהודי חצר' יהודים ששימשו כיועצים, שרי אוצר או מלווי כספים שסייעו במימון משטרים ומלחמות. אך מאחר והם לא יכלו להפגין את עושרם בפומבי, או לבנות בתים מפוארים לפני האמנציפציה (כתב הזכויות), הדרך היחידה להפגין את יכולותיהם הכלכליות הייתה למלא את הבתים בחפצי נוי והדר ייחודיים של יודאיקה יהודית. באותה התקופה חזרו כתבי היד לאופנה, בתור מאפיין חברתי של יהודי החצר, וכך 300 שנה אחרי המצאת הדפוס, חזרו לעצב כתבי יד מפוארים ומאוירים כהפגנת יכולת כלכלית – סמל הסטטוס של "יהודי החצר".
מידע נוסף
"הגדת פראג" מתייחדת בהיותה כתב היד המאויר הראשון והקדום ביותר מבין 500 כתבי היד, פרי עושרם של "יהודי החצר". מצבם של אותם 'יהודי החצר' לא היה יציב, ורובם סיימו את חייהם תחת הגיליוטינה, מאחר שאת הכסף שהולווה – צריך היה גם להחזיר, והמלכים היו פחות מעוניינים לעשות זאת.
ההשפעה האירופית על איורי ההגדה ברורה למתבונן. כך, למשל, מאוירות בתולות ים מעל "הא לחמא עניא", לצד איורים תנ"כיים האופייניים לסגנון האמנות הנוצרית-הולנדית. סצנות ציד שונות מככבות בה אף הן לצד תיאורים מהאקטואליה של יהודי התקופה, כמו גירוש יהודי אוסטריה מהממלכה. אמנות יהודית מאז ומעולם מושפעת ומתכתבת עם תרבות הסביבה. אפילו סמלים יהודיים, לכאורה, כמו דגים, אריות או כתרים – הגיעו בחלק מהמקרים גם הם מתוך הסביבה הלא יהודית.
פריט נוסף שמאתגר את הדימוי הקונבנציונלי על אמנות יהודית הוא תקרת בית הכנסת מחודורוב, פולין, מהמאה ה-17,שם מאוירים חד-קרן, קוף, דובים ועוד. אפשר לייחס את זה להשפעות קבליות, אולם חד קרן אינו מוטיב יהודי. אולם עיטורים דומים נמצאו בבתי כנסת נוספים מאותה תקופה.
