יצא מתצוגה – דוריס ארקין, איקרוס, 2017, ברזל, פליז, לחם-בדיל, לוחיות שעונים
הפסל מציע שלוש נקודות התייחסות באמצעות החומר ממנו הוא עשוי, צורתו והכותרת שנתנה לו האמנית.
בעבודת-יד סבלנית חיברה האמנית זו לזו 11,000 לוחיות של שעונים שאספה מרחבי העולם; שעונים אנלוגיים שעבר זמנם וסיימו את תפקידם; שעונים שמדדו את הזמן של האנשים שענדו אותם וליוו את מאורעות חייהם ואת גורלם האישי. את "מכונת הזמן" הזאת, העשויה אלפי יחידות קטנות ועדינות בנתה דוריס ארקין בצורת סופת טורנדו, סופה מערבולית הרסנית הנראית כמשפך גבוה שחלקו הרחב למעלה מתנשא מעל לראשי הצופות והצופים, מלא הוד ומאיים.
כך ראתה האמנית בעיני רוחה את הדימוי של הכוח הבלתי ניתן לעצירה, כמו הזמן העובר על כולנו. אולם המציאות טפחה על פניה. המבנה ההנדסי שתוכנן לשאת את הלוחיות וחוטי המתכת קרס בשל משקל יתר. ממש כמו איקרוס מן המיתולוגיה היוונית, שהמריא לשמיים בעזרת כנפיים עשויות נוצות מחוברות בשעווה, אך ביהירותו התרומם גבוה מדי עד כי חום השמש המיס את השעווה והוא נפל לים. דוריס ארקין נתנה לעבודה את השם איקרוס כתזכורת לאותה שאיפה אמנותית שאינה מתחשבת בחוקי הפיזיקה ובתכונות החומר; כהוקרה לחוויה המלמדת שעברה על גאווה וענווה. במבט חומל המקבל את יד המקרה נוכל לראות בפסל איקרוס משל לאנושיות ולסתירות הכלולות בה.
חייב לדעת
מבנה וחומר מרכזי:
הפסל מורכב מקונסטרוקציית ברזל ספיראלית, עליה מלופפים שעונים המולחמים על חוטי נחושת עבים.
השעונים הישנים אשר סיימו את תפקידם הגיעו ממקומות שונים בעולם, ונמצאו על ידי חיפוש באינטרנט. ישנם בערך 11,000 שעונים ביצירה, השעונים מולחמים לחוטים הנושאים אותם בעדינות ובשבריריות מבלי לפגוע בהם או לחורר אותם.
העבודה נבנתה במשך 10 חודשים ע"י ארקין ועוזריה.
משמעות היצירה:
השעונים ביצירה שימשו בעברם כלי מדידה דרכו בני אדם ענדו ומדדו את זמן חייהם , בייחוד את המאורעות שליוו אותם. מחשבה זו היא רכיב משמעותי ביצירתו של הפסל, עבור ארקין כל אחד מלוחות השעונים מייצג אדם, סיפור אישי, אדם ועולמו.
הרצון לעסוק בנושא הזמן נולד מהמילה Inexorable – לצעוד קדימה בהחלטיות, בלי לתת לדבר לעצור. ארקין חיפשה ביטוי חזותי שישקף את את התחושה הזו וכך הגיעה לדימוי הטורנדו – כוח המניע את כל אשר נקרה בדרכו. הזמן מציף אותנו כבני אדם הנתונים לכוחותיו דרך אירועים אישיים והיסטוריים.
אודות תהליך העבודה ועל שמה של היצירה:
פסל הטורנדו תוכנן להיות נישא לגובה, גבוה מעל ראשיהם של הצופים. קונסטרוקציית הפסל תוכננה על ידי אנשי מקצוע לשאת את משקל חוטי המתכת העבים ולוחות השעונים.
במהלך העבודה ארקין החליטה להוסיף לוחות שעונים יותר מהמתוכנן, והאמינה שרצונותיה האמנותיים חזקים יותר מתכונות החומר ומחוקי הפיזיקה, לאחר שנוספו עוד ועוד לוחות שעונים הפסל קרס במהלך תהליך העבודה לצורתו הנוכחית.
הפסל קיבל את שמו "איקרוס", דמות מיתולוגית, אשר רצה לעוף קרוב לשמש והאמין שהוא יצליח, בנה לעצמו כנפיים. אבל השמש המיסה את כנפיו והוא נפל לאדמה.
בכדי לכבד את החוויה המלמדת במפגש עם החומר וכתוצאה מאירוע הקריסה. הוא שינה את מבנהו המתוכנן מגוף הנישא לגובה לפסל הנתמך ברצפה.
מידע נוסף
חיבורים אפשריים למוזיאון:
כמו כל שיח סביב יצירת אמנות מודרנית – מומלץ בתחילה לשאול את המבקרים "מה הם רואים ביצירה?" ובכך לאפשר דיון סביב אסוציאציות שעולות.
מוטיב הזמן – מוטיב הזמן היהודי – בקומת היסודות מוצגים הקשורים למוטיב הזמן; השבת, מעגל השנה, התפילות בבתי הכנסת
מוטיב היחיד מול השלם – שעונים רבים מרכיבים את השלם כמו שהסיפור היהודי/הזהויות מורכב מסך חלקיו השונים זה מזה
חידתיות סביב יצירת אמנות – לשאול את הקהל מהן המחשבות שיש לכם סביב היצירה? למה לדעתכם היא מוצבת במוזיאון?
על היצירה מהאינטרנט – עוזי צור, תרבות וספרות, הארץ:
היצירה היא מערבולת הסובבת סביב צוואר היניקה של היווצרותה ואז שחה ונוטה על צידה.
פנים המערבולת והיקפה החיצוני עשויים מאלפי לוחיות של שעוני־יד, שרשרות דו־צדדיות של זמן אנושי שלעתים נקטעות וחורגות מההמשכיות המעגלית. הן מוצגות כדוממים של יופי חסר־שחר באין־סוף גירסאותיו. מיעוטן עוד משמרות מחוגים.
זהו פסל העשוי מהמתח שבין הפרטני והייחודי של כל אחד מפרטיו אוצר את זכר בעליו הנשכח, לבין התנועה הכללית הסוחפת שלו, תנועת ההשכחה. כחמנית הנעה עם תנועת השמש המשתקפת בה, נוצרת את זמן היום הבודד והזמן שבין פריחה לקמילה כנגד נצחיותה המחייה והממיתה של השמש.
