פאנל טקסט
"היום הזה […] היה היום העצוב ביותר בחיי. רציתי לבכות, לא משמחה, אלא מיגון. הטנקיסטים המתנשקים, הפרחים המועפים לעברם, שמחת ההמונים, הרגשת החופש והפדות ואנו — אני עם צביה והכלב — עומדים בין ההמון בודדים, מיותמים, אחרונים ויודעים היטב שאין עוד עם יהודי. איזו שמחה זו יכלה להיות? לא פשוט להיות אחרון המוהיקנים…"
– יצחק צוקרמן
חייב לדעת
יצחק (אנטק) צוקרמן נולד בוילנה, פולין ב1915 היה ממייסדי הארגון היהודי הלוחם (אי"ל) בימי מרד גטו ורשה וממנהיגיו. עם פרוץ מלחמת העולם השניה פנה צוקרמן עם חבריו לאזור הכיבוש הסובייטי, שם עסק בארגון מסגרת תנועתית במחתרת ובשנת 1940 חזר לוורשה על פי בקשתו. עסק בשיקום התנועה במחתרת והפך לאחד המנהיגים הבולטים של המחתרת בוורשה ובפולין כולה. ארגן סמינרים וכנסים חשאיים ואירגן את הגימנסיה של תנועת 'דרור'. ביקר באורח לא חוקי בגטאות בשטח הכיבוש הגרמני, היה פעיל בהתארגנות ובהכוונה של הסניפים והתאים של תנועתו בערי השדה ובארגון והכשרות בתנאי המחתרת. באוקטובר 1942 הוקם אי"ל וצוקרמן מונה לסגנו של מרדכי אנילביץ. לאחר נפילת אנילביץ מונה צוקרמן כמפקד. במהלך מרד גטו ורשה שהה מחוץ לגטו על מנת לספק נשק ללוחמים. ארגן את חילוץ שרידי הלוחמים בגטו, ביניהם מי שתהיה אשתו, צביה לובטקין, שאף היא הייתה ממנהיגות אי"ל. היה ממקימי קיבוץ לוחמי הגיטאות והקים בו את מוזיאון בית לוחמי הגטאות להנצחת השואה, הגבורה והמרד. צוקרמן העיד במשפט אייכמן והקריא בו את המכתב האחרון שקיבל ממרדכי אנילביץ' מה 23 באפריל 1943 בזמן הקרבות בגטו. נכדתו, רוני, הנה האישה הראשונה שסיימה את קורס הטיס של חיל האוויר הישראלי במגמת קרב