פאנל טקסט
הליצן היהודי פעל לרוב במסגרת הטקסים היהודיים. תפקידו המרכזי היה ללוות את טקסי החתונה, כחלק מן המצווה לשמח חתן וכלה. ואולם, למרות הקשר המפורסם שבין יהודים להומור, נראה שהרבנים דווקא לא ששו לקבל בברכה את הבדחן ואת מסריו, שלפעמים אף שמו אותם ללעג.
את הבדחנים היהודים ניתן לחלק לכמה סוגים:
השוטה: הרשלה מאוסטרופולי, ג'וחא
דמות הבדחן השוטה קיימת בכל העדות. הוא מבין דברים באופן מילולי בתכלית, ומבצע את המוטל עליו כפשוטו וכלשונו. יהודי מזרח אירופה יצרו את הרשלה מאוסטרופולי (שדמותו מבוססת על חסיד שהיה באמת), ואילו יהודים ממוצא ספרדי כתבו וסיפרו על ג'וחא.
המשוגע המצליף: מוטקה חב"ד, בבא-זוואק
את הבדחן המשוגע מניעים זעם מוסרי וביקורת חברתית נוקבת, הנעטפת בלבוש הומוריסטי שנון ומאפשרת את קבלתה – החלקית, לפחות. ליהודי מזרח אירופה היתה דמותו של מוטקה חב"ד, ואילו ליהודי מרוקו היתה דמותו של בבא-זוואק.
כיום פשטו הדמויות המסורתיות את בגדיהן והחליפו אותם במחלפות מודרניות, והן מופיעות על הבמות בכל העולם.
עיר הטיפשים: חלם, מקידה
כמעט לכל תרבות בעולם יש "עיר הטיפשים" שלה. כך גם ליהודים: יהודי מזרח אירופה סיפרו על חלם, ואילו היהודים הספרדים בראו את מקידה. ערים אלו הוצגו כערי טיפשים שתושביהן כלל לא העלו על דעתם שהם טיפשים. למען האמת, הם ריחמו על מי שגר מחוץ לעירם ועשה את הדברים אחרת – שכן ברור שהוא האוויל והטועה.
