טקסט: חסידים

חסידות- תנועה רוחנית וחברתית יהודית שקמה באמצע המאה ה-18 במערב אוקראינה של היום. למחוללה של החסידות נחשב הבעל שם טוב (בקיצור הבעש"ט, עוד עליו בהמשך). תלמידיו פיתחו את תורתה והפיצוה ברחבי מזרח אירופה. הגותה של החסידות הושפעה בדורותיה הראשונים מתורת הקבלה, תוך הדגשת את נוכחות האל בעולם, את הצורך להידבק בו בכל עת ומקום ואת הממד הרוחני הנסתר של המציאות. משמעותה הראשונית של המילה "חסיד (גם בהקשר של תנועה זו) היא מלשון חסד, אדם שמתנהג מעבר למצופה ולנדרש בהקשר רוחני. ככל שהתפתחה תנועה החסידות מילה זו משמשת גם לציין את היותו של אדם קשור לאחד הצדיקים ("חסיד שלו").
מתנגדים – המתנגדים לחסידים על רקע התנהגותם והשינויים שעשו במסורות.
הבעש"ט (רבי ישראל בן אליעזר)- נולד 1690/1700, נפטר 1760
לא ידוע הרבה על חייו ומה שכן ידוע הוא מספרות שבחים שנכתבה עליו.
הבעש"ט ככל הנראה הגיע מן השכבות הנמוכות בחברה היהודית. יוחסו לו כוחות מיסטיים והוא ניחן בכריזמה. פעל בפודוליה כ"בעל שם"- מרפא עממי באמצעות קמיעות ושמות קדושים, למד ועסק בקבלה. עירב את עצמו בבעיות חיי היומיום של האנשים ותיקשר עם הבאים לבקש את עזרתו באמצעות שיחות עממיות וסיפורי מעשיות.
ב1740 התיישב בעיירה מז'יבוז שם התאספו סביבו קבוצת תלמידים. הוא האמין שיהודי צריך לעבוד את ה' בשמחה מתוך פנימיות ליבו, גם אם זה על חשבון הקפדה על כללי המסגרת הדתיים כמו הקפדה על שעות התפילה. בניגוד לרבים אחרים שביקשו להגיע למעלה רוחנית גבוהה באמצעות סיגופים ותעניות והבעש"ט דיבר על כך שהאלוהים נוכח בכל דבר ודבר בבריאה ולכן ניתן להדבק בו גם באמצעות "מעשים גשמיים" כמו אכילה ושתיה. בכך הציע אפשרות ליהודים רבים שלא היו תלמידי חכמים מופלגים או סגפנים להתקרב לדבקות באל.
הוא נודע במיוחד בתפילותיו האקסטטיות והארוכות ובהקפדתו על הכוונה בזמן התפילה, ותיאר את המילות והאותיות ככלים הנוצרים לאגירת האור מהעולמות העליונים.
בימי חייו היה לבעש"ט חוג תלמידים מצומצם, הוא לא כתב את תורותיו ולא ראה את עצמו כ"מייסד תנועה רוחנית", אלא כנושא בשורה רוחנית-דתית. חשוב לציין שבמקביל אליו פעלו צדיקים נוספים, בעלי כוחות רוחניים כמו ר' פנחס מקוריץ ור' נחמן מקוסוב שהיו "עמיתים" ולפעמים חלקו עליו. אבל בתודעה הציבורית, בעיקר בגלל הפעילות האינטנסיבית של תלמידיו של הבעש"ט, הוא זה שנתפס כאבי תנועת החסידות.
כתנועה חברתית צמחה החסידות בהדרגתיות רק משנות ה60 וה-70, ובעיקר לאחר פטירתו של הבעש"ט, הודות לפעילותם של תלמידי הבעש"ט כה"מגיד ממזריטש" ותלמידיו להפיץ את הבשורה ברחבי הקהילות היהודיות. כתוצאה מכך נוצרו "גרעינים" של חסידים ברחבי מזרח אירופה, שהקימו לעצמם מנייני תפילה משל עצמם, היו קשורים לצדיקים מקומיים, הרבו בשתיה ושמחה ובמקרים מסויימים עשו מעשי שטות.