פאנל טקסט
מקורות הלכתיים מאשכנז של ימי הביניים חושפים תופעה ייחודית: נשים אשר נטלו לעצמן את החירות לנהוג בניגוד למצוות הטבילה במקווה בתום ימי נידתן. היו שנמנעו מטבילה בימי החורף הקרים בשל הסבל הכרוך בכניסה למים הקפואים. אחרות ויתרו על טבילה כשבני זוגן שהו במסעות עסקים.
ישנן גם עדויות המלמדות כי בניגוד לעמדת הרבנים, היו נשים שנהגו לטבול בנהרות המקומיים. הדבר הביא לעתים לשינוי הפסק ההלכתי בנימוק לפיו "מוטב יהיו שוגגין ואל יהיו מזידין" (תלמוד בבלי, מסכת ביצה, דף ל', ע"א). כלומר, הואיל והרבנים הניחו שהנשים ממילא לא ישנו ממנהגיהן, הם העדיפו שלא ליידע אותן בהלכה, כך שייחשבו כמי שעוברות על האיסור בשוגג ולא במזיד.
