פאנל טקסט
אין מסורת אדריכלית המיוחדת ליהודים.
אף על פי כן, מנהג מקובל הוא שעל בית הכנסת להיות מבנה מרשים במידותיו וביופיו. כך גם קובעת ההלכה, אך אינה מפרטת מעבר לכך. כתוצאה מכך, כל קהילה בנתה את בית הכנסת שלה בהתאם לאמצעיה, לסביבתה התרבותית ולטעמה האמנותי, ובהתאם למגבלות שהוטלו עליה במקרים מסוימים.
בתי הכנסת הפזורים ברחבי העולם היו ונותרו עדות למגוון רחב של השפעות אמנותיות ושל סגנונות בנייה, המעידים על הסביבות התרבותיות שיהודים חיו וחיים בהן.
מידע נוסף
על מבנה ובניית בית הכנסת
בספרי ההלכה יש מעט מאוד הנחיות ביחס לתבניתו הכללית של בית הכנסת. ההלכה הברורה היחידה היא שיש לכתחילה לבנות את בית הכנסת במקום הגבוה שבעיר, לעשותו הבניין הגבוה ביותר בעיר (שבת יא,ב וכן שולחן ערוך, אורח חיים ק"ן, ב'). ועל ידי כך יתקיים בו "ולרומם בית אלוקינו" (עזרא ט,א). הדרכה זו יכלה להתקיים רק בערים שבהן היה רוב התושבים (או כולם) יהודי, או במדינות שבהן היה חופש דת מלא ליהודים. ברם, כיוון שמקומות אלו לא היו מצויים במשך דורות רבים, לא יכלו אפוא לבנות את בית הכנסת בדרך זו.
ובמקומות רבים היו מנמיכים בכוונה את בית הכנסת, שגם אם היה חללו הפנימי גבוה, היתה רצפתו עמוקה יותר מפני הקרקע (ודרשו שיש בכך קיום של הכתוב "ממעמקים קראתיך ה'", תהילים קל,א) באופן שלא התבלט לעיני הנוכרים. ואף מבנים כאלו לא היו נפוצים, לפי שבמקומות רבים נאלצו לבנות בתי כנסת קטנים ודלים בגלל תנאי המקום והזמן.
