פאנל טקסט
"כתר ארם צובא" הוא כינויו של אחד מכתבי היד החשובים של התנ"ך. הוא מכונה "כתר" מכיוון שנוסח המקרא שבו נחשב המדויק והמקובל ביותר. הוא נכתב כנראה בראשית המאה העשירית לספירה בארץ-ישראל, ממש כמו בן דורו, קודקס ששון – כתב היד העתיק והשלם ביותר של התנ"ך שבנמצא, המוצג אצלנו בגלריית היסודות.
הכתר החליף ידיים בנסיבות שונות, והגיע בין היתר לירושלים ולמצרים עד שהובא בשלהי המאה ה-14 לחלבּ, היא ארם צובא שבסוריה. בשל חשיבותו וקדושתו, הוא נשמר בתיבה נעולה בהיכל מיוחד בבית הכנסת, ורק יחידי סגולה זכו לעיין בו. במשך הדורות יוחסו לו סגולות שונות; בני הקהילה האמינו שאם יצא מבית הכנסת, תבוא פורענות על הקהילה.
בראשית דצמבר 1947, יומיים לאחר ההכרזה באו""ם על תוכנית החלוקה של ארץ-ישראל, פרצו פרעות נגד יהודי חלבּ. בתי כנסת רבים נשרפו, ולפי השמועה גם הכתר עצמו נפגע. רק לימים התגלה כי ראשי הקהילה הסתירו אותו במקום מבטחים והפיצו את השמועה על אובדנו כדי שהסורים לא יחפשו אחריו.
בשנת 1958, יותר מעשור לאחר שנעלם ובתום מסע סודי שארך כחצי שנה, הגיע הכתר לירושלים, מוחבא בתוך מכונת הכביסה של משפחה שברחה מחלבּ. אז התברר כי אף שניצל מן השריפות, הוא חסר חלקים נרחבים מן התנ"ך, ובכלל זה רובם המכריע של חומשי התורה וכן הספרים קהלת, איכה, אסתר, עזרא ודניאל.
"
