פאנל טקסט
קודש לה‘ לא ימכר במהלך השנים נוספו על דפי קודקס ששון כתובות המתעדות מעט מקורותיו ומזהות כמה מבעליו. כתובת אחת בערבית-יהודית, המתוארכת לסביבות שנת אלף לספירה, מעידה על כך שנמכר בידי כלף בן אברהם ליצחק בן יחזקאל אלעטאר, בנוכחות שני עדים. הסופר המתעד את המכירה לא ציין היכן נערכה ובאיזו שנה. הוא מברך את הרוכש, יצחק, שאלוהים ישכילהו בתורתו ושיזכה לראות את צאצאיו הוגים בתורה – ואכן, בראש אותו עמוד מופיעה גם כתובת מאוחרת יותר, הפעם בעברית, ובה מעביר יצחק את האחריות על הספר לבניו, יחזקאל ומימון. הוא מכריז שהספר הוא "קודש לה'", כלומר, הקדש )רכוש שאינו פרטי(, אוסר על מכירתו ומקלל את מי שיעז למוכרו או לגנבו.
סדרה נוספת של כתובות מעידה על קורותיו של הספר בתקופה מאוחרת יותר. כתובת אחת שפוצלה בין שני דפים מכריזה גם היא על הספר כקודש לה' ומציינת את הקדשתו לבית הכנסת במאכסין. היא אוסרת על מכירתו ומאיימת על העושה כן בקללה. על הקהילה היהודית במאכסין ידוע מעט מאוד. היא מזוהה כיום עם מרכדה שבצפון-מזרח סוריה ונזכרת בכתביו של עובדיה הגֵר, נוסע איטלקי מהמחצית הראשונה של המאה ה,12- שעבר בה בדרכו מחלבּ לבגדאד. בעמוד האחרון של הכרך מופיעה עדות יחידה לגורלה הטרגי של הקהילה ולחורבן בית הכנסת שלה. הספר, כך נכתב, הופקד למשמרת בידיו של סלאמה אבן אבי אלפכר, וזאת בתנאי שישיב אותו לבית הכנסת לכשייבנה מחדש. אם לא ייבנה בימי חייו, אומרת הכתובת, בניו יירשו את הספר באותו תנאי. נראה כי כתובת זו התווספה לכתב היד בשלהי המאה ה14- ואולי מאוחר יותר. לא ידוע היכן היה כתב היד ומי היו בעליו מאז ועד המאה העשרים.
