טקסט: "בְּרָב עָם הַדְרַת מֶלֶךְ" – תפילה בציבור

מהו ציבור?

עדות לחשיבותה הכבירה של התפילה בציבור היא המניין – קבוצה ובה עשרה יהודים החייבים במצוות. על פי הנוהג, תפילות מסוימות פשוט אינן יכולות להתקיים בקבוצה קטנה מזו. בהיות היחיד חלק מציבור של מתפללים הופכת תפילתו לרצויה ומקובלת בכל עת. מנין נלמד כי "עדה" הוא ציבור של עשרה? שנאמר "אלוהים ניצב בעדת אל" ובמקום אחר כתוב " היבדלו מתוך העדה הזאת"(במדבר ט"ז). מתוך המילה "עדה" החוזרת על עצמה, נלמד כי "עדה" הכוונה לעשרה- כיוון ששניים מתוך שנים עשר המרגלים, הלא הם יהושע בן נון וכלב בן יפונה, לא הוציאו דיבת הארץ רעה- כפי שעשו יתר המרגלים- והם אינם כלולים במסגרת "העדה הרעה".
מתוך השוואת מושגים למדנו כי "ונקדשתי בתוך בני ישראל" פירושו במסגרת של מניין אנשים, כפי שאכן נאמר: "אלוהים ניצב בעדת אל". מכאן החשיבות לתפילה בציבור, גם בהיותה מקובלת, וגם בשל האפשרות לביצוע כל מרכיבי התפילה וקריאת התורה, שאין לבצעם אלא במניין.

על מנינים שונים ומגוונים:

ביהדות הרפורמית והמסורתית בהן מתקיים מניין שוויוני יש אפשרות לנשים להשתתף במניין ולהיספר לעשרה מתפללים. בשנים האחרונות, אנו עדים למגוון מניינים שיוונים בתוך הזרם האורתודוקסי, בהם הנשים מקבלות מקום בתפילה במקומות מסוימים הן נוטלות חלק שווה, ובמקומות אחרים הן נוטלות חלק גדול יותר – אם כי, עדיין מוגבל באמצעות ההלכה. בנוסף, ניתן גם להבחין כי במניינים שונים היחס לנוסח תפילה המקובל משתנה- מניינים מסוימים משנים אותו, אחרים רק מוסיפים לו דברים, ויש כאלה שלא נוגעים בו כלל.