טיוטת מכתב של הרב שמעון אגסי בעניין בית הספר אליאנס

חייב לדעת

הרב שמעון אגסי (1914-1852), מגדולי רבני בגדד, היה ראש ישיבה, מקובל, דרשן ופייטן. בן דורו ותלמיד-חבר של הרב יוסף חיים מבגדאד (הבח איש חי) וחבר של הרב יהודה פתיה.
נולד בבגדאד למשפחת סוחרים שהיגרה מפרס ועסקה ביבוא ובמסחר. בהגיעו לגיל 13 בחר, בתמיכת הוריו, להמשיך וללמוד תורה במקום להצטרף לעסק המשפחתי. הוא החל לללמוד בבית המדרש "מדרש בית זלכה" בבגדאד, בית מדרש מרכזי שהיה ידוע ברבנים הגדולים שיצאו ממנו. הרב אגסי החל לעסוק בתורת הקבלה כבר בגיל 17. גם לאחר נישואיו המשיך ללמוד וללמד, אך הקפיד לא להתפרנס מתורתו והתפרנס מהעסק המשפחתי שהורישו הוריו. הוא כתב דרושים וחידושים על הגמרא, על התנ"ך ובענייני הלכה וכן פירושים לחיבורים קבליים מתורת האר"י.
הרב אגסי הקדיש מזמנו וכספו לצרכי הציבור, במיוחד עסק בענייני חינוך, כפי שניתן לראות בטיוטת המכתב המוצגת במוזיאון (התעתיק למטה). הוא התנגד לבית הספר של אליאנס בבגדאד לא רק בשל ההזנחה ההדרגתית של לימודי הקודש במשך השנים אלא גם בשל רוחות הכפירה ורוחות הרפורמציה והחילון, שמורי בית הספר מנחילים לתלמידים, המגיעים מבתים מסורתיים. בראש המורים עומד מנהל בית הספר, שנותן דוגמה אישית שלילית לתלמידים. לדברי הרב, המנהל "מחלל כל קודש, רוחו זרה לאמונה, נפשו תתעב לדת ודין, ועל דבר אמת וצדק רומס ברגל גאוה". הוא מממשיך ומפרט כיצד המנהל אוכל חזיר, הורג ארנבות וצולה אותן, מבשל קפה ומעשן בשבת בפרהסיה, וכל זאת לעיני התלמידים. הוא תוהה כיצד ישארו התלמידים נאמנים לרוח המסורת כשמנהל בית הספר נוהג כך ללא בושה. עוד הוא מתלונן על הוצאת הנערות לתרבות רעה, "יצאו נא מעולם "הבושה" לעולם החציפות, ומעולם הצניעות לעולם הפריצות". הוא מעיר כי המנהל אינו מבין כי הוא אינו נמצא בפריז אלא בבגדאד, שבה כללי התרבות שונים והתנהגותן של הנערות נחשבת לחרפה. תלונה נוספת על המנהל היא שהוא פועל כנגד החברות הציוניות בעיר, תוך שימוש במרמה וגניבת דעת.
הרב אגסי מסכם "ובאמת יותר הרעה לנו "החברה הצרפתית" (אליאנס) מ"האינקוויזיציא הספרדית", כי טובים היו חללי חרב "האינקוויזיציא" הארורה מחללי חרב הכפירה, וטוב לנו ימי הבינים מלכפור באלהינו שבשמים. ומעט התועלת אשר הביאה לנו החברה הנזכרת בהושיט יד עזרתה לבני עמנו העשוקים והנענים, איננה שוה בנזק בהשחיתה נחלת ה' בנים.". במכתב זה הוא פונה לחברי חברה ציונית, שאת שמה איננו יודעים, בבבקשה שיקימו בית ספר המבוסס על דרכי האמונה והמדע, כפי שהקימו גם בטורקיה.
הרב אגסי האמין בחינוך לדרך של "תורה עם דרך ארץ", הכוללת לימוד תורה לצד הכשרה מקצועית שתאפשר פרנסה בכבוד. בשנת 1906 יסד בבגדאד בית ספר מקצועי שבו שילבו לימודי תורה עם לימודי נגרות ובהמשך גם לימודי דפוס. לצד זאת דאג להמשך קיומו של לימוד תורה גבוה ולהכשרת רבנים. ביוזמתו הוקמה ישיבה להכשרת רבנים, שאף לימד בה, ודאג למימון ופרנסת הלומדים בה. הוא אף יסד את "אגודת תומכי תורה" לתמיכה בתלמידי חכמים על מנת שיוכלו להקדיש את זמנם ללימוד.

תעתיק המכתב:
[פענוח כתב־היד והערות: משה ש. שבת, "ישיבות בגדד – התהוותן והשפעתן לדורות", מכון אהל דוד ששון, כרך א', ירושלים תשע"ט, פרק ח', עמ' 400]
בהנ"ו. שם כבוד חברתכם שם.
אדונים נכבדים.
כבוד החברה הקדושה שלכם בכל הארץ יצא קוה ובקצה תבל מליה ותהלתה מלאה הארץ. ולהיותנו רחוקים מאתכם, קול דברים אנחנו שומעים ותמונה איננו רואים ורק למשמע אוזן דאבה נפשנו. ואנחנו לא נדע למה נטמינו בעינכם, למה תסתירו אור פניכם ממנו, תשכחו ענינו ולחצנו, כי שחה לעפר נפש יהדותנו, דבקה לארץ אמונתנו, באשמת מורי בתי הספר של "האליאנס" אשר מזה כמו מ' (40) שנה תקעה לה יתד החברה הנז' בעירנו ותצב לה יד ביסדה בתי ספר אסכולות מרורות, ועמהם הביאו "המורים" את רוח "הריפורמציה" הצרורה בכנפיהם לבנות לה בית בארץ שנער. והם בפיהם ידגולו בשם "כל ישראל חברים" , ובמועל ידיהם הנם קורעים את בית ישראל לגזרים, בהקים מבניהם בנים סוררים, ומבחוריהם ישפיקו בילדי נכרים. לטעת חמנים ואשירים, אפיקורסים מינים וכופרים, עדי נקעה נפש אבות מעל בנים ולב בנים מעל הורים.
ואמת אגיד כי הימים הראשונים היו טובים מאלה, כי השיעורים ללמודי קודש היו מספיקים לחינוך הנערים , וארבעה חמשה מעדת הרבנים היו משמשים בביה"ס לחנך הנער על ברכי הדת והאמונה. והמורים למודי חול הגם שהיה בלבם צד מינות היו מכחידים אותה תחת לשונם ומבליעים אותה בנעימה ועקיצה דקה שאינה בולטת להתרשם על לוח לב הנער התמים לאלהיו, ובהשתלם חוק לימודו ויוצא מביה"ס, היה בידו ביאור התנ"ך על בריו ויודע מה היא תורת היהדות ומה דורשת ממנו. אך לאט לאט נתמעטו השיעורים והמורים ללמודי קודש ובפרט ביו"ד שנים האחרונות, עד שעמדה כעת על מדה קטנה כמלא כף שעל אשר מהבל ימעט, והנער היוצא מביה"ס ותעודתו בידו לא ידע לקרוא ולהבין פסוק א' כהלכתו אך ורק תורת המינות חרושה על לוח לבו.
ולעומת כן גברה האפיקרוסות אצל המורים למודי חול, ואחרון הכביד המורה הראשי בעת הנוכחי "אלבאלא" שמו, השחית התעיב עלילה מכל אשר היו לפניו, מחלל כל קודש, רוחו זרה לאמונה, נפשו תתעב לדת ודין, ועל דבר אמת וצדק רומס ברגל גאוה. כפי הנשמע והמדובר, שביק היתירא ואכיל איסורא, וימלא קדים בטנו קידלי דחזירי וכל מאכל תועבה. את הארנבת הוא מגדל בחצר "האסכולא" חונקה צולה ואוכלה לעיני התלמידים. אומרים כי בעת כשהיה דר עם אשתו בביה"ס, בשעה שהצבור מתפללים למטה תפלת הבוקר ביום ש"ק, הוא יושב לו לעין כל במכפלה העליונה ומבשל את הקאפי לשתות ועתר ענן הקטורת עולה, ולא ידע עול בושת. והנער הרואה את מורהו עושה כל אלה מה יעשה ולא יחטא?! וגם על בנות ישראל התמות [לא] חסה עין "האלבאלא" ואחוזת מרעיו תמורים לחמלה, ובהבל קסמיו ידע איך לצודד נפשות עדינות למשוך אותם אל "האסכולא" אצל אשתו "המאדע", ולא יהיו עוד ספונות בהיכליהן. ואם נשאל את פיו לאמר מה לנערות עדינות אצל לשון "הצרפתי", האם גם הם יצלחו לשמש בבית "הבירזא" ובלשכת הבאנק, או היצפצפו כעגור עם הכובסת והמבשלת בבית המבשלות? ישיב, בנות ישראל נאות הם, אלא שסכלות הוריהם מנוולתן. רב להם עוד יהיו כלואות בבית, רב להם המסוה על פניהם והצעיף המחתל כל גויותיהם, הנח להם לשאוף רוח צח ולראות חיים נעימים. יתלבשו נא בתלבושת אירופאית. יעדו נא גאה וגאות. יכירו נא את "לוקסוס" הצרפתי עד תומו, ופרזון "הפאריזי" על מכונו. יצאו נא מעולם "הבושה" לעולם החציפות, ומעולם הצניעות לעולם הפריצות. יפרטו על פי הנבל וישירו שירי אהבים. יפטפטו צרפתית ויהגו בספרי "דרימון" . ידעו מעתה מה יש אצל הבחורים, והבחורים מה יש אצל הנקבות כדי שיהיה זיוגם עולה יפה ומלאה הארץ חציפות ופריצות. כך היא חובתו של "האלבאלא" וכה יפה לו, ולא ידע כי נפש הוא חובל. כי לא בפאריז הבירה אנחנו יושבים, כי אם "בבגדאד" עיר הכליפים והערביים אשר כל תהלוכיה על אדני מנהגי בני הקדם הוטבעו, וכ"ז חרפה היא להם וידל כבוד בנות ישראל עד מאד בעיני העמים שכנינו, וכבודם בקלון העיר. כל רואיהם ישום וישרוק להם. וההמון אשר לא ידע להבדיל בין טוב לרע, נמשכים אחריו בעינים עצומות ובידיהם נותנים את בניהם ואת בנותיהם להעביר למולך, וגם מי שכבר ידע להשכיל להיטיב, כמה כשלו ונפלו בקנאת איש מרעהו ואשה מרעותה. ואם באנו להגיד דרכיו הנלוזים ועלילותיו הנשחתות לא יכילם ספר ומגלות .
אך דבר אחד נחוץ לי למאד לגלות בו אזנכם, יען נוגע הוא לכם למען תדעו ותשכילו מה לעשות. והוא, בקרב הימים האלה הוציא קולו "האלבאלה" שהחברה "האליאנסית" דורשת ממנו אלף דעות של חברים חדשים לתת את ידם להחברה הנז' אל הבחירה נגד "הציונים" . וכך היתה אסיפת האלף דעות, הוא בא לו אצל אחד הסוחרים אשר לא ידע מה טיבם של הציונים, ומה מטרתם, ומה היא "ההתנגדות" שבין ב' החברות, ומציע לפניו לתת לו פרס למשל של יו"ד חברים רק לשנה אחת, ששה פראנק לנפש אחת, ובחלק שפתיו מדיח את הסוחר ההוא עד שמבטיחו על ככה. וכשהיה דורש האלבאלא מה שמות היו"ד חברים, משיב הסוחר הכסף נתון לך והעם לעשות בו כטוב בעיניך, והוא הולך ומחתים יו"ד שמות מן השוק, נחבי בן ופסי, גדי בן סוסי, עמיאל בן גמלי, וכיוצא בזה. וכן בא לו אצל השני, ואצל השלישי, באופן שהנותן לא ידע על מה הוא נותן, ולא החותם ידע על מה הוא חותם. וגם על ילדי ביה"ס ג"כ יהלוך אימים, ויצו עלימו במפגיע לכוף הר כגיגית על הוריהם לחתום בחזקת היד גם בהיותם אינם יודעים על מה ולמה הם חותמים. ונמצא שהאלף דעות אינם רק דעה אחת ואדם אחד מאלף מצאתי הוא "האלבאלא" לבד, כי הוא רק הוא רוח החיה באופנים. היש תוך ומרמה, עלבון וזיוף גדול מזה. אך בישע האל כאשר האמת מארץ תצמח ויד "הציונים" תהיה על העליונה, אז נאמר "להאלבאלא" מה אהני לרמאה ברמאותיה ולזייפנא בזייפנותיה. קנצי למלין, כי באשמת מורי האליאנס הננו ברעה גדולה ובחרפה לעיני העמים, בתתם את בנינו לבוגדים ברית אבותיהם ובנותינו לפרוצות. ובאמת יותר הרעה לנו "החברה הצרפתית" מ"האינקוויזיציא הספרדית", כי טובים היו חללי חרב "האינקוויזיציא" הארורה מחללי חרב הכפירה, וטוב לנו ימי הבינים מלכפור באלהינו שבשמים. ומעט התועלת אשר הביאה לנו החברה הנז' בהושיט יד עזרתה לבני עמנו העשוקים והנענים, איננה שוה בנזק בהשחיתה נחלת ה' בנים. ואני הגבר אשר צרת אחי בני עמי נגעה ללבי, והנני כער בין הישנים, חרפה שברה לבי ואנושה, על שבר בת עמי השברתי עלי לבי, הוי יומי יגון ולילי אנחה, ואשוה עצות בנפשי לשפוך לפניכם שיחי צרתי אליכם אגיד חנונו חנונו אתם רעי אחינו, אחינו אנשי גאולתנו, תיקר נא בעיני כבודכם אלפי נפשות בחורי חמד ונערות תמות הנתונים בעברי פי פחת, וחושו עושו התעודדו לכבוד הלאום וקנאת הדת והאמונה, ומלטונו מיד צר ומיד עריצים תפדונו, פלסו נא נתיב ליסד בעירנו בת"ס (בית-ספר) ברשיון ממשלתנו הרוממה יר"ה, כאשר יסדתם לפי הנשמע ביתר ערי טורקיא, ואספו בנינו ובנותינו בצל כנפי חסדכם לחנכם על ברכי הדת והאמונה ושאר המדעים שלפי העת והזמן. ואנחנו ורבים אשר עמנו מהחרדים אל דבר ה' ידינו תכון עמכם, הפיצו בעירנו עתונים בשפת קודש אשר נכבדות ידובר בם חדשות ונצורות מהנעשה והנשמע בעולם שלכם כדי שיפקחו ההמון עיניהם למאוס ברע ולבחור בטוב והנזורו אחור, וההולכים בחושך יראו אור גדול ונסבו כולם אליכם.
ותדעו נאמנה כי לא אל קוצים אתם זורעים, ולא אל ארץ מלחה, לא תשב מכלים כוחכם, כי אם אל מטעי כרם חמד ה' צבאות בית ישראל הנאמנים לדת אבותיהם מעולם, ואל ארץ דשנה ושמנה הנודעת לשם ולתהלה מימי חכמי התלמוד והגאונים. ובעזר משדי, פרי טוב תשאו בעמליכם וראיתם ושש לבכם, נסו נא שלחו אחדים מכם ויבחנו דברי אמת אתי אם לא, ועינכם אל תחוס על כספיכם המובא בתחילה, כי הזורע יקצור יאמר משל ההמוני, ובא יבא ברנה נושא אלומותיו.
והאל הטוב ימלא כל משאלותיכם לטובה וירים קרנכם ודגל חברתכם, ויצמיח ישועה על ידיכם, ובימיכם ובימינו תושע יהודה וישראל ישכון לבטח בעגלא ובז"ק, אמן.