חמסה ממתלה נר שמן לבית כנסת

חייב לדעת

החמסה המוצגת עשויה פליז יצוק ביציקת חול (יציקת הפליז המותך לתבנית נגטיב של הצורה המבוקשת). היא מעוטרת בחמשה חלונות בסגנון ספרדי-מאורי, במעין שושן המורכב משישה חורים עגולים, וכן בעיטור צמחי. בחלקה העליון של החמסה ובחלקה התחתון קבועות טבעות.
במרוקו היו מאירים את בתי הכנסת עם מנורות שמן התלויות מן התקרה, שהיו מורכבות ממתלה (מכונה גם קולב), לרוב בצורת חמסה, עימו נתלתה המנורה מן התקרה. בתחתית החמסה מחוברת טבעת או לולאה, אליה היתה מחוברת מעין כיפת מתכת. ממנה השתלשלו מספר שרשראות מתכת שהחזיקו כלי זכוכית גדול, אותו היו ממלאים בשמים ומדליקים פתילות להארת בית הכנסת. לעיתים קרובות על הופיעו על המנורות כתובות הקדשה לעילוי נשמת המתים.
החמסה (מלשון חמש)- צורת כף יד ימין- היא דימוי מרכזי בקהילות רבות בארצות האיסלם. היא מופיעה בקמיעות מסוגים שונים אך גם על תשמישי קדושה כמו רימונים, פרוכות ובמקרה שלנו- מנורות לבית כנסת. היא מופיעה בצורות שונות – מבנה סימטרי בו האגודל והזרת שווים בגודלם, כף יד בה האצבעות צמודות אחת לשניה ורק האגודל בולטת או כף יד שאצבעותיה מחולקות כמו בברכת כהנים. החמסה יכולה להיות מעוטרת בדימויים מן הצומח או מן החי, בעיטורים גאומטריים, כיתוב, אבני חן ועוד.
השימוש בכף היד כסמל מאגי מופיע כבר בתרבויות שונות בעת העתיקה למשל בתרבות הפיניקית שם זוהתה עם האלה תנת או במסופוטמיה, שם היתה מזוהה עם האלה השומרית איננה או האלה האכדית אישתר. כיום החמסה נפוצה בעיקר בארצות צפון אפריקה והמזרח התיכון, ומזוהה עם הגנה מפני כוחות הרע, בפרט עין הרע.
האמונה העממית בכוחה של החמסה בארצות האיסלם היתה משותפת ליהודים ולמוסלמים. הסברה היא שהחמסה יובאה אל התרבות היהודית בארצות האיסלם מהתרבות המוסלמית השכנה, בה היא מזוהה עם ידה של פאטמה, בתו האהובה של מוחמד שמתוארת לעיתים כאישה האידיאלית. השאילה התרבותית התאפשרה באמצעות תהליך של הכשרה ו"יהוד" סמל החמסה, בעזרת דרשות המתבססות על מקורות יהודיים המתקשרים אל החמסה. כיוון אחד של דרשות עסק במספר חמש, כמו חמש האצבעות של כף היד, או באות ה' סימנו של המספר 5 בגימטריה והאות המזוהה עם שם האל בעל אות אחת (ידועים קמיעות מרחבי העולם היהודי הנושאים את האות ה'). כיוון אחר עסק בסמל הגרפי של כף היד שזוהתה עם כף ידם של הכהנים המברכים את העם. בארצות האיסלם כף היד המזוהה עם ברכת הכהנים הופיעה גם בהקשרים מאגיים של שמירה, למשל על גבי קמיעות, בעוד שבאירופה מוטיב כף היד שימש לסימון שושלת משפחות כהנים.
למרות השאילה התרבותית של החמסה הביטוי שלה שונה בתרבות היהודית והמוסלמית. אצבעותיה של החמסה היהודית מופנות כלפי מעלה ואילו החמסה המוסלמית מפנה את אצבעותיה כלפי מטה.
באוסף המוזיאון ובתצוגה מופיעה החמסה במגוון חפצים: בצמיד זהב מתוניסיה (קומה 3, מוקד אמונות), בקמע אלף בדמות כפות ידי כהנים (קומה 3, מוקד אמונות), בשמלה הגדולה (קומה 2, בין מזרח לרוחות מערב. בקרוב ירד מתצוגה), רימונים לספר תורה מאיראן (קומה 1, הללויה) ותיק לתפילין מפאס (קומה 1, הללויה).