ויקטור בראונר (1903–1966)
מניין III, 1938-9
שמן על בד
באדיבות אוסף ליאוניד וטטיאנה נבזלין
בראונר, צרפתי-רומני, היה אמן אוונגרד וצייר סוריאליסטי. הוא נודע בראש ובראשונה בזכות העניין שהפגין באלכימיה ובתורת הנסתר. בעבודותיו שזר סמלים דתיים ומיתולוגיים. על "מניין III" שורה תחושת אובדן וקיטוע, בין היתר הודות לדה-פרסונליזציה של הצורה האנושית.
חייב לדעת
ויקטור בראונר, יליד רומניה, הכיר ממקור ראשון את התסיסה האמנותית בבוקרשט של שנות ה-20 ואת האוונגרד, אקספרסיוניזם, קונסטרוקטיביזם, דאדא אשר תאמו את רוחו העצמאית ברדיקליות שהציגו. משנת 1925 ואילך נסע לעיתים קרובות לפריז, עד שעבר לשם סופית ב-1938 שם ציוריו השתנו בהדרגה לסוריאליזם. עד 1933 הוא הצטרף לתנועה והמשיך לקחת חלק בפעילותה עד להרחקתו על ידי אנדרה ברטון ב-1948.
ב1938 איבד את עינו, שינוי זה הפך את הדיוקן העצמי שלו שצויר שבע שנים קודם לכן להמחשה מוקדמת של התיאוריות הסוריאליסטיות ולסוג של קסם. בגלל היותו יהודי, זר, חסר מסמכים ומתנגד ידוע לכל צורות הדיכוי הפשיסטי והטוטליטרי וללא אפשרות להגר לארה"ב, מחליט בראונר עם פרוץ המלחמה לרדת למחתרת בדרום צרפת, שם ביקש להדוף סכנה מתמדת באמצעות שיטות איזוטריות כמו טארוט, אלכימיה, ספיריטיזם וקבלה. בעולם חלומות זה שבו המציאות כבר לא החזיקה מעמד, קיבלה עבודתו תעלומה משל עצמה. באופן פרדוקסלי תקופה זו של פחד ודלות מוחלטת הייתה גם תקופה של כושר המצאה טכני רב, מאופיינת בשימוש בשעווה ובחומרים שניצלו, ובחדשנות צורנית.
גוף העבודות שלו כלל ציור, רישום והדפס, וקיבל השראה ממערכות סמליות שונות כמו קלפי טארוט, הירוגליפיים מצריים וקודיסים מקסיקניים עתיקים. בראונר טען שכל ציוריו היו אוטוביוגרפיים בצורה כלשהי. במובן זה, החיות הפנטסטיות, כמו הדרקונים, עשויות להתפרש כייצוגים סמליים של פחדיו האישיים.
הוא ניהל חיים סוערים של תזוזה מתמדת; בראותו את הסכנה של מלחמת העולם השנייה, צמצם בראונר את ממדי הקנבסים שלו כך שכל אחד יוכל להתאים למטען שלו לנסיעות חירום, הוא כינה אותם "ציורי המזוודה שלו". היה ממציא פורה שהשתתף באופן פעיל בתנועה הסוריאליסטית. ויקטור בראונר לא היה רק צייר אלא גם יצר צורות אחרות של אמנות; אסמבלאז'ים, פסלים, פוסטרים ואיורים. על ידי רישום העולם החזותי של חלומות, טראנסים, חוויות נבואיות ופולקלור דרום אמריקאי, בראונר ניסה לגלות את משמעות העולם המוגדר באמצעות מיתוס, ומבוצע בסגנון אקלקטי על ידי אמנותו הסוריאליסטית. ציוריו של בראונר לא רק מתנגדים לחוקי הדמיון באמצעות רוחניות רומנית אקזוטית ושירה סוריאליסטית, אלא גם ראויים לציון בחקירתם האמנותית, בזכות האמנות ההיסטורית והלימודית שלהם.
נראה שעבודה זו ששמה באנגלית "enumeration" מפרטת את כל חלקי הגוף השונים שאנו רואים מבעד לעור המרופט. היצור הזה דומה לאיורי קודקס מקסיקני ומציע משהו עתיק.
הגוף מתואר כמפוצל, מלאכותי ומכני. כל חלק מעורר מנגנון מוזר, ניסוח של ציור אנטומי דמיוני המסמל את החרדות הטראומטיות והמודחקות של בראונר. עירוב החלקים נוגע אפוא למיתוס של האמנויות הארכאיות.
