דניאל ליבסקינד- רישום המוזיאון היהודי בברלין

צורת המבנה המוזיאון כצורת זיגזג או ברק. המבנה מצופה אבץ וחלונות המבנה מפוזרים בקירות המבנה בצורה רנדומלית. מבנה המוזיאון ומיקום חלונותיו נוצרו על ידי ליבסנקינד בכך שלקח את מפת העיר ברלין וקישר עליה בקווים את האתרים היהודיים בעלי החשיבות בעיר, וכן בתים של יהודים שגורשו מהעיר למחנות ההשמדה בתקופת השואה. הצורה האקראית שנוצרה היוותה את הבסיס לתכנון המבנה ומיקום חלונותיו.
למבנה המוזיאון אין יציאה לרחוב. הכניסה למוזיאון היא דרך מעבר תת-קרקעי מהמבנה הישן של המוזיאון. מעבר תת-קרקעי זה מסמל את הקשר הבלתי מנותק בין ההיסטוריה של גרמניה לבין ההיסטוריה של היהדות – המעבר התת-קרקעי מוביל לשלושה מסדרונות (הנקראים "שלושה צירים").
ציר המוות ומגדל השואה – ציר זה מוביל למגדל השואה
ציר הגלות וגן הגלות – מסדרון זה מוביל לגן ובו 49 עמודי בטון זקופים
ציר ההמשכיות – הוא מסדרון החוצה את שני הצירים האחרים – על מנת לסמל את המשכיות קיומה של היהדות וקיומם של היהודים על אף השואה, במבנה המוזיאון יש חללים ריקים הנקראים "חללי זיכרון" – חללים אלה בין אולמות התצוגה נועדו להצביע על החלל שנוצר בהיסטוריה של העם היהודי בשל השואה, כמו גם החלל שנוצר, באירוניה מצמררת – בהיסטוריה של גרמניה ושל העיר ברלין.
"בלי זיכרון אין עתיד. אני חושב שצריך לחבר את העבר דרך ההווה לעתיד וזו בחלקה הסיבה שאנשים בונים בניינים: כדי ליצור את החיבור הזה. יוצרים מקום לגור ואז יוצרים קשר עם מקום ודרך כך מתחברים לזיכרון. בלי זיכרון נשכח מי אנחנו ואיפה אנחנו".

לאחר ההצלחה המסחררת שזכה לה עם תכנון את המוזיאון היהודי בברלין, הוא המשיך לתכנן אתרי הנצחה וזכרון ברחבי העולם, דוגמת התכנון מחדש של מרכז הסחר העולמי בניו יורק, המוזיאון ההיסטורי לצבא בדרזדן, המוזיאון הדני היהודי בקופנהגן, המוזיאון היהודי בסן פרנסיסקו, אתר להנצחת השואה באוטווה קנדה ועוד. בשנה שעברה עיצב תערוכה להנצחת ניצולי אושוויץ, שתוצג עד אוקטובר 2020 במוזיאון אושוויץ־בירקנאו בפולין.
בנוסף מפרויקטים של הנצחה, משרדו של ליבסקינד עסוק כאמור גם בבניית מגדלים ומבנים מסחריים שונים ברחבי העולם. אחד מהם הוא תחנת הרכבת ״Thiers Est״ בניס, ״המבנה, כמו יהלום, עם שכבת הפלדה הכחולה שלו, הוא תגובה פיסולית למה שמצוי מעבר לשכונה שלו, להרי האלפים מצד אחד ולחוף התכלת המפורסם מצד שני״. וכן ״מגדל אוקסיטניה״ שעתיד להיות גורד השחקים הראשון בעיר טולוז או מרכז הקונגרסים במונס וכן מרכז וואהל – מרכז כנסים באוניברסיטת בר-אילן. המבנה מחופה בפח בגוון מוזהב, והוא ניכר בקווי המתאר השבורים האופייניים לליבסקינד.
מאז חי ליבסקינד בין השאר בניו יורק, בטורונטו, במישיגן, באיטליה, בגרמניה ובלוס אנג'לס, וכן לימד באוניברסיטאות רבות ברחבי העולם: באוניברסיטת קנטקי, באוניברסיטת ייל, באוניברסיטת פנסילבניה ובאוניברסיטת הרווארד ובאוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס). לליבסקינד משרדים בברלין (משנת 1990) ובקליפורניה. ביקר בישראל פעמים ומרצה בכנס השנתי של האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים שהוקדש בשנת 2020 למושג היופי. ההרצאה שנשא בכנס הוקדשה לתהליך היצירתי שלו, וליחס למושגים כמו יופי, אסתטיקה ושלמות בעולם האדריכלות.