דיורמה: רגע ההכרעה על גירוש יהודי ספרד 1492
תומאס דה טורקמדה, ראש האינקוויזיציה הספרדית, טוען בפני איזבלה מלכת קסטיליה ופרדיננד השני מלך ארגון. דה טורקמדה ביקש לגרש את היהודים מספרד בטענה שהם משפיעים לרעה על ה"נוצרים החדשים", כלומר, היהודים שהתנצרו. דון יצחק אברבנאל ואברהם שניאור – מנהיגי הקהילה היהודית, שהיו מקורבים לבית המלוכה – ניסו לבטל את רוע הגזירה, אך לשווא. פקודת הגירוש נחתמה: על היהודים להתנצר או לעזוב את ספרד.
חייב לדעת
גירוש ספרד (1492) הוא כינוי לסילוקם בכפייה של יהודי ממלכות קסטיליה ואראגון. הגירוש נקבע בצו שנחתם בידי ה"מלכים הקתולים" (פרדיננד מלך אראגון, ואשתו איזבלה מקסטיליה) ב-31 במרץ 1492, ופורסם ב-29 באפריל. הצו אסר הימצאות יהודים בשטחי הממלכות ובפני היהודים הוצבה ברירה להתנצר או לעזוב עד 31 ביולי. היסטוריונים אומדים את מגורשי ספרד ב-1492 בין 40,000 ל-100,000 נפש. חלק גדול מהיהודים העדיפו להתנצר – לפחות למראית עין – ונשארו בספרד. כך הגיע לקיצו "תור הזהב" של יהודי ספרד. החברה הספרדית הכללית התייחסה אל המומרים בחשדנות ויהודים רבים אכן המשיכו לקיים את יהדותם בסתר בדומה לצאצאי יהודים שהתנצרו מאה שנים קודם, בעקבות פרעות קנ"א (1391) בהם נרצחו יהודים רבים ברחבי ספרד.
צו הגירוש, המכונה "צו אלהמברה" או "צו גרנדה", שיקף את שאיפת הכתר הספרדי ליצירת חברה נוצרית אחידה, ללא מיעוטים דתיים. האינקוויזיציה החלה לפעול בספרד ב-1481 כבית דין של הכנסייה הקתולית, מטרתה איתור נוצרים שחורגים מדתם. הקורבנות העיקריים היו "נוצרים חדשים" שנחשדו בהיותם יהודים. אלו שנמצאו אשמים לרוב נידונו לעינויים ו/או למוות באמצעות תליה או העלאה על המוקד, בד"כ באירוע פומבי. (למרבה האירוניה הנידונים הועברו לרשויות אזרחיות לביצוע הגזירה מכיוון שהכנסייה לכאורה "לא צמאה לדם"). בראש האינקוויזיציה בספרד עמד נזיר דומיניקני בשם תומאס דה טורקמדה. הוא סבר כי המיעוט היהודי שנותר משפיע לרעה על "הנוצרים החדשים" ומעודד אותם להתייהד, על מנת למנוע השפעה זו שכנע את הזוג המלכותי להוציא צו גירוש. במקביל נאסר על נוצרים להסתיר יהודים, לעזור להם בגלוי ובסתר. על המגורשים נאסר לקחת עמם דברי ערך זהב, כסף ותכשיטים. הם התקשו למכור את נכסיהם ורבים נאלצו לנטוש את רכושם.
חלק גדול מהיהודים החליטו להישאר ולהתנצר למראית עין ולהיות "נוצרים חדשים"/"מראנוס"(חזירים, בספרדית). גירוש היהודים מספרד סימן את קיצה של תקופה בתולדות עם ישראל. הוא הותיר רישומו המשמעותי בשירה, בספרות ההלכה של הדורות הבאים.
מידע נוסף
הדיורמות עוצבו ב-1978 על ידי לסלי ג'יימס גרדנר (1907-1995) מעצב ואומן גרפי בריטי. בפרוץ מלח"ע ה-2 מונה לקצין תחבולה והטעייה ראשי. המצאתו של צבא דמה – טנקים, מטוסים וספינות מתנפחים – גרמו לאויב הגרמני לטעות ולחשוב שהמשאבים הבריטים גדולים בהרבה ממה שהיו במציאות. במהלך הקריירה שלו הוא פעל בתחומים רבים (בין היתר היה אחראי לעיצוב ספינת הפאר QE2), ובעיקר נודע בשל עיצוב תערוכות רבות שהוצגו בפסטיבלים, ירידים ומוזיאונים באנגליה וברחבי העולם.
המגורשים נדדו לארצות השוכנות לחופי הים התיכון, לצפון אפריקה ולשטחי האימפריה העות'מאנית, וגם לארצות מערב ומרכז אירופה ובהמשך לעולם החדש. (אותם המלכים, פרדיננד ואיזבלה, באותה השנה, 1492, מימנו את מסעו של קולומבוס שביקש למצוא דרך חדשה להודו ובמקרה גילה את אמריקה).
מגורשים רבים מספרד פנו תחילה למדינה השכנה פורטוגל. ב- 1497 יזם מלך פורטוגל התנצרות קולקטיבית בכפייה של כלל יהודי פורטוגל כולל יהודי ספרד שמצאו מקלט בארצו. בהמשך האינקוויזיציה התחילה לפעול גם בפורטוגל.
כל נושא אומדן היהודים שנוי במחלוקת. יש הערכות מגוונות לגבי מספר היהודים בספרד לפני פרעות קנ"א, מספר הנרצחים בפרעות, מספר המתנצרים אז ואחר כך, מספר האנוסים מתוכם, מספר המגורשים בגירוש, וכדומה. (לפי חלק מההערכות ב- 1391 שליש מיהודי ספרד נרצחו, שליש התנצרו ושליש נשארו יהודים).
במקביל לגירוש היהודים, פעלו השלטונות הנוצריים גם לדחיקת המוסלמים מספרד וגם עליהם נכפה להתנצר או לעזוב, ובדומה לאנוסים, גם חלקם התנצרו רק למראית עין.
כנגד מאמצי השכנוע המוצלחים של טורקמדה, היה יהודי בולט בשם אברהם סניור, שהיה מקורב מאד למשפחת המלוכה, שפעל ללא לאות, אך בסופו של דבר ללא הצלחה, למנוע את הצו ונאלץ להתנצר בעצמו.
