דיורמה: מנשה בן ישראל מבקש משליט אנגליה, אוליבר קרומוול, להתיר ליהודים לחיות בארצו, 1655
חייב לדעת
הרב מנשה בן ישראל היה יהודי הולנדי הזכור בעיקר בשל פעילותו בשביל יהדות התפוצות.
בן ישראל נולד למשפחת אנוסים אשר נמלטה מהאינקוויזיציה לצרפת ואז להולנד, היה מלומד בחינוך יהודי ובמדעים ודיבר 10 שפות אשר שימשו אותו בהליכים מדיניים בשביל הקהילות היהודיות בעולם.
ב-1290 היהודים גורשו מאנגליה ע"פ צו של המלך אדוארד ה-1. ב-1655 התכנסה ועידת וויטהאל שדנה בזכות היהודים לשוב לאנגליה. היו כמה גורמים שחברו ליצירת מוכנות לשקול את חזרתם. מדובר בתקופה בתולדות אנגליה בה לא שררה מלוכה (המלך הודח והוצא להורג) ובראש המדינה עמד אוליבר קרומוול הפוריטני אשר תמך ברעיון. זו תקופה של ציפיות משיחיות, כאשר התנצרות היהודים נחשבה תנאי לביאת המשיח בעיני הנצרות. מספר כתות דתיות שהתענינו ביהדות ובמקורות היהודיים, והיו גם שיקולים כלכליים. את המצב ניצל יהודי הולנדי ממוצא פורטוגזי בשם מנשה בן ישראל (1604-1657). בן למשפחת אנוסים שחזרה ליהדות, מב"י נחשב עילוי גדול, פרסם חיבורים בחמש שפות מתוך העשר שידע. עמד בראש ישיבה באמסטרדם, ייסד את בית הדפוס העברי הראשון בעיר. במסגרת פועלו להביא לחזרת היהודים לאנגליה חיבר כמה חיבורים ביניהם פניה ישירה לקרומוול. קרומוול הזמין את מב"י לאנגליה וקיבל אותו בכבוד רב. וועידת וייטהול – שכללה סוחרים, אנשי דת ומשפטנים, לא קיבלה החלטה רשמית לאפשר את חזרת היהודים אולם כן פרסמה מסקנה שאין מניעה חוקית לחזרתם. מב"י התאכזב מכך שלא הצליח להביא לאישור מפורש בכתב ונפטר שנתיים לאחר מכן מבלי לממש את מבוקשו. אולם, גם ההחלטה הפושרת על כך שחזרת היהודים לא מנוגדת לחוק הובילה בהדרגה לכניסת יותר ויותר יהודים לתחומי אנגליה ולהקמת בית כנסת ובית עלמין יהודי בלונדון.
מידע נוסף
הדיורמות עוצבו ב-1978 על ידי לסלי ג'יימס גרדנר (1907-1995) מעצב ואומן גרפי בריטי. בפרוץ מלח"ע ה-2 מונה לקצין תחבולה והטעייה ראשי. המצאתו של צבא דמה – טנקים, מטוסים וספינות מתנפחים – גרמו לאויב הגרמני לטעות ולחשוב שהמשאבים הבריטים גדולים בהרבה ממה שהיו במציאות. במהלך הקריירה שלו הוא פעל בתחומים רבים (בין היתר היה אחראי לעיצוב ספינת הפאר QE2), ובעיקר נודע בשל עיצוב תערוכות רבות שהוצגו בפסטיבלים, ירידים ומוזיאונים באנגליה וברחבי העולם.
מנשה בן ישראל נולד והוטבל לנצרות בשם מנואל דיאס סוריירו ב-1604 באי מדיירה, אי בבעלות פורטוגזית מערבית למורוקו. הוריו נמלטו לשם מפורטוגל כאשר האב, יהודי אנוס, הבין שהוא עתיד להעצר על היותו נוצרי שמקיים פולחן יהודי בסתר. ב-1610 המשפחה עברה לאמסטרדם שם יהודים יכלו לקיים אורח חיים יהודי באופן גלוי ושמו של הילד עוברת למנשה. מב"י למד אצל הרב עוזיאל מפז בבית הכנסת נווה שלום באמסטרדם והתגלה במהרה כעילוי. בגיל 17 פרסם את ספרו הראשון, ספר דקדוק עברי בשם "שפה ברורה". ב-1626 מנשה הקים את הדפוס העברי הראשון בעיר והוציא לאור יצירות שלו ושל אחרים וכן מהדורות של סידור תפילה, משנה ומדרש רבא. בין חיבוריו הרבים היו כאלה ששימשו להסביר הלך רוח יהודי לקוראים נוצרים. הוא התכתב נרחבות עם מלומדים לא יהודים.
מב"י עמד בראש ישיבה באמסטרדם. בין היתר מנשה עסק בקבלה והחזיק באמונה המיסטית כי ביאת המשיח תקודם ע"י המצאות יהודים בכל רחבי תבל. ב-1644 הוא נחשף לטייל יהודי בשם אהרון לוי דה מונטזינוס ששכנע אותו כי האינדיאנים אשר פגש בדרום אמריקה הם צאצאי השבטים האבודים. לאור "הוכחה" זו שהיהודים כבר נמצאים בכל מקום מלבד אנגליה מנשה בן ישראל נרתם למשימה לשכנע את האנגלים לאפשר שוב את כניסתם של היהודים ובכך לקרב את ימות המשיח. ב 1650 הוציא לאור את חיבורו “מקווה ישראל”, שנכתב בלטינית, ובתרגום לאנגלית הוקדש לפרלמנט האנגלי וכוון לאנשי דת אנגלים, בתקוה שיתמכו בהתיישבות המחודשת של היהודים באנגליה לאחר הפוגה של כ-350 שנה.
בועידת וויטהול שכונסה ע"י קרומוול ב-1655 על מנת לדון בסוגיית חזרת היהודים, התגלו דעות לכאן ולכאן. אנשי הדת הנוצרים היו חלוקים בין אלו שתמכו בשיבת היהודים מתוך תקווה לנצר אותם ובכך מבחינתם לקדם את קץ הימים, לבין אנשי דת שהתנגדו בשל שנאתם ליהודים. היו אנשי מסחר שהתנגדו מתוך חשש לתחרות כלכלית. אפילו נציגי קרומוול שתמכו ברעיון בשמו, בעיקר משיקולים כלכליים של הכדאיות למשוך לאנגליה יהודים אמידים, חשבו שיש להתנות את שהיית היהודים בתקופת נסיון וב"התנהגות טובה". במידה ויפרו את התנאים, בין היתר בהטלת ספק באלוהותו של ישוע או בנסיון לגייר נוצרים, יגורשו שוב.
