דיוקן אלפרד מנוביל, 1926

זמן קצר לאחר סוף מלחמת העולם הראשונה זכה מנוביל למשרה מכובדת בתחום המסחר במניות בבנק מנדלסון ושות'. מעמדו הקנה לו סמכות חתימה מלאה, והוא שימש נציגם המסחרי של הבנק ושל בעליו. האמון שנתנו בו לא היה לשווא: מנוביל היטיב לכלכל את צעדיו גם לנוכח האינפלציה החריפה בראשית ימיה של רפובליקת ויימאר, וכן בימי השפל הכלכלי שפקד את כלכלת גרמניה בשנות העשרים. הוא נודע בחריפות שכלו בתחום הכלכלי, וכן בתרומתו חסרת התחליף לשגשוגו של הבנק. "את העובדה שבנק מנדלסון הוא כיום אחד הבנקים הנחשבים ביותר יש לזקוף במידה רבה לזכות פועלו היצירתי של אלפרד מנוביל," נכתב ב"ברליני פוטאר" בספטמבר 1932. העיתון אף הדגיש כי הבנק הצליח לשרוד את הסערה הכלכלית "בזכות מנוביל לבדו."
דיוקנאות פרי מכחולם של ציירים ידועי שם היו באותה תקופה שיא האופנה בקרב האליטה הגרמנית. שני האמנים המהוללים ביותר בברלין של שנות העשרים היו אז מקס ליברמן ומקס סלבוגט, והדיוקנאות שציירו השרו הדרת כבוד מיוחדת על האישים המהוללים ובעלי העוצמה שהופיעו בהם. לאוניד פסטרנק (1862–1945), שנולד באודסה למשפחה יהודית אדוקה – והיה אביו של הסופר זוכה פרס נובל בוריס פסטרנק – עבר לברלין בשנת 1921 עקב בעיות הבריאות של רעייתו, רוסליה, והחל צובר מוניטין. במוסקבה שימש פסטרנק מרצה בבית הספר לציור, פיסול וארכיטקטורה, ונודע כחבר בתנועה הריאליסטית ובתנועה האימפרסיוניסטית. בברלין, לעומת זאת, היה בתחילה אלמוני למדי, והתפרנס מציור דיוקנאות מוזמנים של אמנים, מדענים, אישי ציבור ודמויות ידועות אחרות בחברה הברלינאית.
לא ידוע כיצד נפגשו מנוביל ופסטרנק לראשונה. ייתכן שהקשר ביניהם נוצר הודות לפרנץ פון מנדלסון, שהיה הממונה על מנוביל בבנק, והיה "מיודד מאוד" עם אדולף פון הרנאק, היסטוריון נודע של הכנסייה שאת דיוקנו צייר פסטרנק זמן לא רב לאחר שהגיע לברלין. יתר על כן, בן-דודו וחתנו של פסטרנק, פרידריך פסטרנק, עבד במינכן בבאיירישה וראיינצבנק, שנכנס בשותפות עם מנדלסון ושות' בשנת 1922. יש להניח שרשת הקשרים האישיים והמקצועיים הזו היא שזימנה את מפגשם של פסטרנק ומנוביל – מפגש שבזכותו הגיע לידינו דיוקן זה של איש עתיר הישגים הניצב לבטח בפסגת עולמו.