דגם של תפאורת המחזמר "שלמה המלך ושלמי הסנדלר"

חייב לדעת

בשנת 1964 חידש הקאמרי בהצלחה את מחזהו של סמי גרונמן "שלמה המלך ושלמי סנדלר". למחזה כבר היתה גרסה עברית, שאותה התקין נתן אלתרמן בשנת 1942 על פי הזמנתו של תיאטרון אהל. עלילת המחזה מבוססת על מבחר סיפורים ואגדות מן המקרא והמדרש שנקשרו בשלמה המלך.
הנהלת תיאטרון הקאמרי ביקשה מאלתרמן להתקין את תרגומו מחדש ולהוסיף לו כמה פזמונים משלו. את ההצגה ביים שמואל בונים, המוזיקה נכתבה בידי סשה ארגוב, את הכוריאוגרפיה יצרה אנה סקולוב ואת התפאורה המרומזת והמינימליסטית עיצב אריה נבון. את התפקידים הראשיים גילמו אילי גורליצקי (שלמה ושלמי), יונה עטרי (נעמה אשת הסנדלר) ורחל אטאס (נופרית הפילגש המצרייה).

בשנות השישים הבמאי שמואל בונים הציע להפוך את המחזה משנות ה-40 להצגה מוזיקלית, מחזמר ישראלי מקורי. אלתרמן התלהב מהרעיון וכתב 12 שירים חדשים שהולחנו על ידי סשה ארגוב. כמקובל אצל אלתרמן הוא השתתף במהלך החזרות ולעיתים כתב את הטקסט בו במקום. רבים מהשירים שהולחנו על ידי ארגוב הפכו ללהיטים מושרים בפי כל. הפזמונים והחרוזים של אלתרמן כללו שפע משחקי לשון שנונים. שפת המחזה עשירה באזכורים תנ"כיים בעברית גבוהה ופיוטית, ולצדם מילים עממיות ושפת רחוב, רוויים הומור שפעמים הוא עממי ופעמים דק ועוקצני, שפה התואמת את המסרים שהמחזה העביר: על החלוקה החברתית למעמדות. מקור השראה חשוב ביותר של סיפור המחזה (שנקרא במקור "החכם והכסיל" ) הם סיפורי המלך שלמה שאותם ניתן למצוא במדרשים. למשל הסיפור על מלך השדים אשמדאי, שמלך לתקופה מסוימת בעוד שלמה המלך נדד כקבצן, עד אשר שלמה גירש אותו חזרה אל השְאוֹל. אריה נבון (1909-1996) אייר עשרות ספרים, בהם של אלתרמן, א.שלונסקי, לאה גולדברג, ש"י עגנון, משה שמיר, אהרן מגד, חיים חפר, וסיפורים מן המקרא. כמו כן אייר את הסרט המונפש העברי הראשון, "הרפתקאותיו של גדי בן סוסי. משנת 1948 עיצב תפאורות להצגות בכל התיאטראות, בעיקר בתיאטרון הקאמרי, הבימה ותיאטרון חיפה. הבמאי שמואל בונים מעיד עליו: "הוא עיצב במה מרומזת, מינימליסטית וחכמה. החילופים בין תמונות הארמון לתמונות השוק היו קלילים, מהירים ומלאי הומור, ותרמו את חלקם לקצב הזורם של ההצגה". בהיותו מאייר ספרים וקריקטוריסט פיתח נבון את היכולת לייצג את המציאות באמצעות מיעוט קווים וויתר על נפח ועל עומק. הוא זיהה בפיסת מציאות, באירוע או באדם מסוים את המרכיבים האופייניים והמהותיים וידע להדגישם בסגנונו התמציתי, כך שייווצר רושם משעשע מזה וביקורתי מזה. במחזמר אופיינה התפאורה באמצעות צבעים ומרקמים. המחזה עוסק בהשפעת מראהו החיצוני של האדם על תפיסת תפקידו ומעמדו בעיני עצמו ובעיני סביבתו, ונבון "הלביש" את הבמה כך שפעם תייצג מלכות ופעם תיצור חוויה של שוק. את הברק והעושר המלכותי ייצג על ידי הצבת גופים ממורטים ונוצצים, ואת השוק בתליית יריעות בדים צבעוניות וקרועות שמילאו את חלל הבמה בערבוביה תוססת.