בית הכנסת על שם רבי שלמה אבן דאנאן פס, מרוקו
חייב לדעת
הוקם במאה ה-17 ושופץ לצורתו הנוכחית במאה ה-19. לאחר עזיבת יהודי מרוקו, במהלך המאה העשרים, בית הכנסת ננטש ונשדד.
אף שבית הכנסת נבחר כאחד ממאה מבנים המיועדים לשימור ושופץ בשנת 1999, במקום לא נערכות תפילות, שכן בעיר פס כבר אין עוד יהודים.
מידע נוסף
בית הכנסת על שם שלמה אבן דנאן בפאס שבמרוקו:
נקרא לפני כן על שם ר' מימון בן סידן. בנייתו קשורה באגדה על ר' מימון בן סידן, מגולי ספרד, שהגיע לפאס יחד עם גולים אחרים, והמלך וגם יושבי ה"מלאח" סירבו להכניסם לעיר. באותה תקופה היתה בצורת קשה, וה', שלא נענה לתפילות יושבי ה"מלאח", נעתר לתפילתו של ר' מימון בן סידן. ארובות השמיים נפתחו וגשם עז החל לרדת. בעקבות אירוע זה ניתנה ליהודים לבסוף הרשות להתיישב בעיר. בתו של ר' מימון נישאה לבן משפחת דנאן, שעל שמה נקרא בית הכנסת.
היהודים ובית הכנסת בפז:
ראשוני היהודים התיישבו בעיר המוסלמית פס במאה ה-9 ועסקו במסחר. בעקבות ההצלחה הכלכלית הגיעו אליה אישים בעלי שם ובהם הבלשן והמשורר דונש בן לברט ויצחק בן יעקב אלפסי (הרי"ף), שהיה רב ופוסק גדול בהלכה. גם הרמב"ם ישב עם משפחתו בפס ובה כתב את חיבוריו הראשונים.
במאה ה-15, משגברה הקנאות המוסלמית, הקצה הסולטן ליהודים אזור מגורים- ה"מלאח", שם שהתקבל ככינוי לאזורים שבהם ישבו יהודים במרוקו. עם בואם של גולי ספרד למרוקו ב-1492 גדל הישוב היהודי בעיר והקהילה התחלקה לשניים: התושבים הוותיקים וה"קשטיליאנוס", שבאו מספרד ומפורטוגל.
אחד הדברים האופייניים לבית כנסת זה ולרבים מבתי הכנסת בצפון אפריקה הם ארונות קודש, המכונים "היכלים". בבית הכנסת שלושה "היכלים", וסביבם עיטורים במלאכת סטוקו ופסיפס. מעקה עץ מחלק את אולם התפילה לשניים, וממנו בולטת אל תוך האולם מעין מרפסת, היא הבימה. מעליה עמודים הנושאים מסגרת דמוית כתר ובשטחה גם כיסא אליהו. ספסל בנוי עובר לאורך כל הקירות, וספסלים נוספים מסודרים בקבוצות כפולות, גב אל גב, לאורך האולם ולרוחבו. נרות תמיד בצורת כוסות זכוכית גדולות תלויות על שרשרות עם "חמסות" ממתכת.