דגם: בית הכנסת הספרדי הגדול פירנצה

הקהילה היהודית בפירנצה:

הקהילה היהודית העשירה של המאה ה-19 שבנתה את בית הכנסת, ראשיתה ב1437, כאשר בנקאים יהודים הוזמנו להתיישב בפירנצה בחסות שליטיה. לפרנסתם עסקו בהלוואה בריבית, במסחר ואף בסחר חוץ. רבים עסקו במקצועות חופשיים, במיוחד ברפואה, והרופאים היהודים היו רשומים באיגוד הרופאים והרוקחים. חיי התרבות היהודית בעיר הושפעו מהישגיה הגדולים של התרבות הפלורנטינית, ובראשית העת החדשה הייתה בה פריחה לספרות העברית ולמקצועות יהדות אחרים.

בסוף המאה ה-19 אף הועבר מרומא לפירנצה בית מדרש לרבנים שהודות לו הייתה הקהילה למרכז התרבות העברית באיטליה. בית כנסת זה הוא דוגמא לטיפוס חדש ומונומנטאלי של מבנה, שביטא את התמורה באורח החיים והחשיבה של יהודי אירופה בתקופת האמנציפציה. מאז המהפכה הצרפתית (1789), משהוענקה בהדרגה ליהודי מרכז אירופה ומערבה אמנציפציה, הותר להם לנוע ממקום למקום ללא אישור מיוחד, ונפתחו בפניהם אפשרויות כלכליות וחברתיות חדשות. היהודים חיפשו דרכים לבטא את השינויים הללו ומאות בתי כנסת שנבנו במהלך המאה ה-19 ברחבי אירופה, הם ביטויים מרשימים לכך. בוני בתי כנסת אלה השתחררו ממגבלות המיקום והגובה, ולא חששו עוד שמא המתפללים או קולות התפילה ירגיזו את התושבים או השלטון. מבני הפאר שנבנו במרכזי הערים היו עדות למאמציהם של היהודים להתקבל כאזרחים שווי זכויות בחברה הסובבת, להשתלב בתרבותה ולהפגנת עוצמה של קהילה משוחררת ועשירה.

בית הכנסת מקורה בכיפה מרכזית ענקית, הנישאת לגובה רב ובחזיתו מגדלים וביניהם פתחי כניסה שצורתם קשתות פרסה (סגנון מזרחי). החלונות והקשתות של פנים האולם, ועיטוריהם, מזכירים אף הם אמנות מזרחית ,ובמבנה כולו מופיעים מוטיבים המושפעים ממקורות שונים. המבנה תוכנן על ידי אדריכל לא יהודי, שתכנן כנסיות פרוטסטנטיות ובנייני ציבור. בית הכנסת ניזוק ב- 1944 במהלך מלחמת העולם השנייה, שופץ ושוחזר לאחר המלחמה, ומשמש לתפילה גם היום.

בשעת התפילה נהגו עשירי הקהילה לחבוש כובעי צילינדר, השמשים עטו מעילי פראק ואילו הרב לבש אפוד כסף גדול. כאשר מלך איטליה התארח בבית הכנסת, בירך אותו הרב בעברית.