דגם: בית הכנסת הישן-חדש (אלטנוישול)

בית הכנסת נבנה בסגנון גותי שאפיין את האדריכלות בפראג באותה העת. האור החלש והעמום החודר לאולם התפילה דרך החלונות הגותיים הצרים יוצר אווירת מסתורין שהצמיחה אגדות רבות, שהמפורסמות בהן היא האגדה על הגולם מפראג. האגדה המיסטית מספרת כי המהר"ל (הרב ליווא בן בצלאל, 1609-1525) יצר דמות אדם – גולם מיתולוגי ומיסטי עשוי חומר ואדמה, ונפח בו רוח חיים על ידי נוסחה של צירופי אותיות מיוחדים שהכילו את השם המפורש. הגולם פעל אך ורק לפי הוראת המהר"ל באמצעות פיסת קלף שהניח מתחת לשונו של הגולם, ועליה צירופי האותיות.

גרסה ואחרת טוענת כי על מצחו של הגולם היו חקוקות האותיות "אמת", והמתתו בוצעה על ידי מחיקת האות א' כך שהכיתוב הפך להיות "מת". האגדה מספרת כי פעם אחת הגולם השתולל ברחובות העיר וזרה פחד, ואילו אגדה אחרת מספרת כי יום אחד פרצה שריפה ברובע היהודי, והיה חשש לגורל היהודים, המהר"ל שיחרר את הגולם ובעזרת דליי מים כיבה את האש והציל את בית הכנסת משריפה. לאחר המעשה, החזיר המהר"ל את הגולם לעליית הגג ויהודי פראג לא ידעו כי ניצלו בזכותו.
הביטוי המוכר עד ימינו – 'הגולם קם על יוצרו', מבקש לתאר את הסכנה במערכת הקמה על יוצרה ובמיוחד מדגיש את היומרה והסכנה הטמונות בניסיון האנושי, לסגל ולהשתמש בכוחות אלוהיים, כדוגמת בריאה, חיים ומוות, באמצעות כלים מיסטיים.

היום בית הכנסת נבלע בין בתי הסביבה, אבל בעת בנייתו נישא הבניין בעל הגג המחודד מעל בתי השכונה היהודית, ובהשוואה לבתי הכנסת הצנועים של ימי הביניים בלט בגובהו.

השכונה היהודית בפראג השתרעה על פני שטח גדול יחסית והייתה מרוחקת מן השכונות הנוצריות, לכן בלט בית הכנסת והיה יוצא דופן ביחד לבתי הכנסת האשכנזים בימי הביניים. בקרבת בית הכנסת נמצאים מוסדות הקהילה של יהודי פראג, בית הקברות היהודי הישן והמוזיאון היהודי.