דגם: בית הכנסת הגדול לוצק

בית הכנסת הבנוי בצורת מבצר בלוצק, נבנה ברשות המלך זיגמונד השלישי, כחלק מביצורי העיר. המלך העניק לקהילה היהודית בלוצק זכויות אוטונומיות בתחומי הרובע היהודי, קרקע לבית כנסת ובשנת 1626 גם רישיון לבנות אותו באבן (מה שנחשב חריג באותה תקופה). הותנה שהבניין ישמש כעמדת הגנה ויצויד על ידי הקהילה בתותח ובצוות הפעלה. בניגוד לבתי כנסת שנבנו בתוך חומות העיר, בתי כנסת המבצריים נבנו מחוץ לעיר, באישורם של מושל העיר, מושל המחוז או המלך.

בלוצק, כמו בבתי הכנסת המבצריים האחרים, הוקם סביב גג בית הכנסת מעקה ובו חרכי ירי, ומתחת למבנה נחפרו תעלות תת קרקעיות, שדרכן יכלו תושבי העיר להגיע אל בית הכנסת בשעת סכנה. בבית הכנסת בלוצק נשמרו חפצי יודאיקה ששימשו את הקהילה בעת תפילה וטקסים במשך מאות שנים. אוצרותיו נשתמרו עד ימינו ומהווים חלק מאוסף אנסקי (אוסף הנמצא במוזיאון ישראל).

מהמאה ה-14 התקיימה בלוצק קהילה יהודית חשובה, חברה מרכזית בוועד ארבע ארצות. ועד ארבע ארצות הינה אוטונומיה של "הקהל", שפעלה מהמאה ה- 16 ועד המאה ה- 18. הוועד היה אסיפות רבנים ופרנסים של ארצות פולין ליטא ורוסיה, שתיקנו תקנות והסדירו את החיים היהודיים. הוועד היה מתכנס פעמיים בשנה בימי היריד, שם באו סוחרים, רבנים ופרנסי הקהילות לתקן תקנות לניהול ענייני היהודים והיהדות. הועד נוסד מתחילה ברישיון המלך לצורך שומת המסים של בני הקהילות לאוצר הממשלה ולצרכי צבור, ובמשך הזמן צבר כוח. בשל הועד היו היהודים ברוסיה ופולין לחטיבה בפני עצמה. אסיפת הוועד הייתה כעין מושב פרלמנט, ודברי הועד היו נשמעים כדבר מלך. קהילה שלא קיימה את החלטות הוועד נקנסה ונענשה (מתוך).