דגל עברי

חייב לדעת

דגל עברי הוא כינוי לדגל שמסמל את הלאומיות היהודית והשאיפה לשיבת העם היהודי לארץ ישראל, ושנוצר מאז ראשית הקמת המדינה ועד קביעת חוק הדגל והסמל, באוקטובר 1948. הדגל שבתצוגה מציג שני פסי תכלת על רקע לבן ובמרכזו מגן דוד זהוב. הוא מזכיר את דגל המדינה, אך שונה ממנו בצבעיו.
העיצוב שנבחר לשמש כדגל מדינת ישראל הינו למעשה דגל ההסתדרות הציונית מאז הקונגרס הציוני הראשון בבאזל בשנת 1897. הוא היה מזוהה ברחבי העולם עם התנועה הציונית ומשום כך נתלה גם באולם הכרזת העצמאות. עיצוב הדגל מיוחס לדוד וולפסון, שהלחים לדבריו בין הטלית עם פסי כחול-לבן וסמל המגן דוד, שסימל במאה ה-19 באירופה את הקהילה היהודית. אולם למעשה דגל דומה הונף בשתי הזדמנויות קודמות: בשנת 1885, במהלך חגיגות השנה השלישית ליסודה של ראשון לציון, הונף לראשונה דגל עברי ובו שני פסי תכלת משני צדיו של הדגל ובמרכזו מגן דוד בצבע תכלת. הפעם השניה בה הונף דגל דומה היתה בשנת 1891, במהלך הנחת אבן הפינה למושבת הפועלים השיתופית שייסד מיכאל הלפרן – לימים נס ציונה. במהלך אירוע זה הופיע הלפרן רכוב על סוס, נשא נאום נרגש והניף דגל עברי. לפי עדות בנו היה זה דגל לבן בעל פסי תכלת ובמרכזו מגן דוד רקום בזהב. כוכבים זהובים הופיעו גם בהצעתו של הרצל לדגל בספרו "מדינת היהודים" (1896).
לאחר הקמת המדינה הוחלט להבחין בין דגל ההסתדרות הציונית לבין דגל המדינה, כדי לא לפגוע בקהילות יהודיות ברחבי העולם שיבקשו להניף את דגל העם היהודי (דגל ההסתדרות הציונית) וישתמע כאילו מניפות דגל של מדינה שהם אינם נתיניה. לשם כך הוכרזה תחרות פתוחה לציבור לעיצוב הדגל. מרבית ההצעות התייחסו לצבעי כחול-לבן-צהוב ולמוטיבים של פסים ומגן דוד/כוכבים. גם המעצב אוטה וליש (שעיצב את היכל הכרזת העצמאות וכתב את הקליגרפיה של מגילת העצמאות) הציע מספר הצעות לדגל, ביניהן, שני פסי כחולים ומגן דוד זהוב. בעקבות תגובתם של ציוני ארה"ב, שהביעו תרעומת על החלפת הדגל שתגזול מהם את האפשרות להשתמש בדגל המדינה, ולאור ההבנה כי בעיני העולם הנפת הדגל הציוני משמעה הזדהות עם מדינת ישראל, הוחלט באוקטובר 1948 לשמור על עיצוב דגל ההסתדרות הציוני כדגל המדינה. ב-12 לנובמבר פורסם בעיתון רשמי עיצוב הדגל, כולל מרכיביו, הפרופורציות והיחסים ביניהם וגוון הכחול.