ג'קלין ניקולס (נ. 1971)
תורה אמהית: ישיבה בין-לבין, 2008
טכניקה מעורבת
אוסף המוזיאון
חייב לדעת
העבודה בוחנת את המסורת מנקודת מבט האישית העכשווית והפמיניסטית. היא מטילה ספק בתפקידים המסורתיים שאישה אמורה למלא, ואיך מתייחסים לנשים בטקסטים. העבודה מציגה מעיל לספר תורה המעוצב לפי קוי מתאר של אישה הרה. בתלמוד, במסכת נידה דף ל עמוד א, מתואר כי העובר לומד תורה מהמלאכים ברחם אימו. בזמן היציאה מהרחם, המלאך מכה בתינוק, מייצר את השקע בשפה העליונה וגורם לתינוק לשכוח כל מה שלמד עד לרגע זה. אנו אמורים ללמוד כל חיינו על מנת להשיב לנו את הידע שנשתכח מאיתנו. התורה אינה דבר חדש אלא השבת הידע הקודם שלנו. עבור העובר, גוף האישה הינו מקום תורה, התגלות, בית מקדש קודם ,הר סיני הפרטי שלו. בתפילות יום כיפור, בתפילת הערב כל נדרי, מוזכרת הישיבה של מעלה והישיבה של מטה – הישיבות העליונות, בשמים, והתחתונות בארץ. בעבודה זו האמנית מזכירה שישנו מקום באמצע, בין הישיבות העליונות והתחתונות הנקרא ישיבה באמצע.
מידע נוסף
האובייקט מחבר בין אלמנטים של מעיל מסורתי של ספר תורה (בעיקר אשכנזי) ובין מחוך אישה. מעיל ספר התורה מעניק את הצורה הכללית של העבודה ואת הפרופורציות, החלק העליון האובאלי (אליפסה) עם שני החורים (המיועדים עבור העצים עליהם נגלל הקלף), ואת הגדילים המעטרים. ממחוך האישה נלקחו הקימורים הנשיים, הסרט הרוכס ומהדק את הבד מאחור. התורה לרוב מתוארת כאובייקט נשי בתוך מעגלי למידה מסורתיים, מחזיקים אותה, מנשקים אותה ואפילו נישאים לה (בשמחת תורה). נדמה כי המחוך הוא המטפורה המושלמת לתורה ולהלכה נותנת צורה, תומכת, מרסנת וגם אירוטית. שם העבודה " תורה אמהית: ישיבה בין-לבין", הינו פרפרזה על הפסוק מספר משלי : "שְׁמַע בְּנִי מוּסַר אָבִיךָ וְאַל תִּטֹּשׁ תּוֹרַת אִמֶּךָ".
