גלוסקמה עליה חרות השם מרים באותיות יווניות

מידות הגלוסקמה נקבעו לפי אורך העצם הארוכה ביותר (עצם הירך) ורוחב העצם הרחבה ביותר (אגן וגולגולת). לעיתים הכילו עצמות של יותר מאדם אחד. ע"פ הממצאים האריכאולוגים הקבורה בגלוסקמות היתה נפוצה בכל שדרות החברה.
-הגלוסקמה הזו מעוטרת בעיטורים אופיינים: 3 שושנים מוקפות מעגלים, מופרדות ביניהם בקוים כפולים חרוטים בפנים בדגם המכונה סכסך (וכך גם פנים העלים). ניתן לראות שרידי צבע אדום-כתום. על המכסה ניתן לראות את סימני המפסלת.
– ההסבר מקובל לעליית הקבורה בגלוסקמות בשלהי בית שני הוא התפתחות האמונה בתחיה הפיזית של האדם באחרית הימים, ומשום כך יש לשמור את עצמותיו. ישנו מחקר נוסף המבקש לקשר את הקבורה בגלוסקמות בתקופה להקפדה היתירה על הלכות טומאה וטהרה, שבאה לידי ביטוי בין היתר בריבוי מקוואות (בירושלים) ובשימוש נרחב בכלי אבן שאינם מקבלים טומאה. ואלו נפוצים באותה תקופה ובאותו מרחב גיאוגרפי כמו הגלוסקמות. בנוסף על פי סגנון העיטור נראה שהכלים והגלוסקמאות יוצרי בידי אותם חרשי אבן. אמנם עצמות מת הן אבי אבות הטומאה אולם על פי ההלכה אולם ניתן לצמצם את מרחב השפעת הטומאה באמצעות מיכל אבן בעל הגדרות מסויימות (נפח, צורת מכסה).
הגלוסקמה מדגימה את המרכיבים השונים של הזהות והתרבות היהודית בארץ ישראל ובסביבת ירושלים בפרט בשלהי בית שני (מנהג קבורה יהודי" חדש הקשור בסדר היום הרעיוני-רוחני-ההלכתי), תחת השפעה הלניסטית-רומית מחד (כתיב יווני של השם).