גוסטב מצגר / תצלומים היסטוריים מס' 1: חיסול גטו ורשה , 19 אפריל – 28 יום, 1943 I, 1995-2009 נולד 1926 נפטר 2017 / תצלום שחור לבן, פסולת בניין / אוסף נבזלין /
מיצב פיסולי זה משתמש בתצלום שנודע בשם "ילד מגטו ורשה", אשר צולם בשנת 1943 במהלך מרד גטו ורשה. מצגר נוטל את הדימוי האיקוני והמוכר היטב ומסמיך לו ערמה של פסולת בנייה, בכך הוא נותן ממשות חומרית לטראומה, לזכרון ולמציאותה המתמשכת של השואה.
חייב לדעת
גוסטב מצגר נולד בנירנברג, גרמניה בשנת 1926. בן להורים יהודים, הגיע לבריטניה בשנת 1939 כילד במסגרת הקינדרטרנספורט, הוריו ורוב בני משפחתו הקרובים נספו בשואה. כניצול השואה חוויותיו האישיות של מצגר על עקירה והרס עיצבו את השקפתו על הקשר בין אמנות לחברה. בתחילה הוכשר כצייר, ובשנת 1959 פרסם את מניפסט האמנות האוטו-דיסטרוקטיבית, שקרא ליצירת יצירות אמנות מחומרים תעשייתיים ובעלי אורך חיים מוגבל, אשר לדבריו "מחדשות את האובססיה להרס, שמובנית בתוך ההמונים". רעיונות אלו התממשו בצורה דרמטית בלונדון בשנת 1961, כאשר הוא ריסס גיליונות ניילון עם חומצה הידרוכלורית, מה ששרף אותם לקרעים. עבודותיו נגעו בנושאים כמו פירוק נשק גרעיני, מלחמה והרס סביבתי. מצגר ראה באופן עקבי את תפקידו כאמן כמי שמבקש שינוי חברתי ופוליטי רדיקלי. עד שנת 1958, מצגר היה מעורב רבות בתנועות אנטי-קפיטליסטיות ואנטי-צרכניות ובקמפיין לפירוק נשק גרעיני. בשנת 1960 היה חבר מייסד בקבוצת האנטי-מלחמה, ועדת המאה.
מידע נוסף
"תצלומים היסטוריים" מציגה לצופה את אחת מהתמונות הכואבות והטרגיות ביותר בהיסטוריה של המאה העשרים, אותה מצגר הגדיל. העבודה מזמינה אינטראקציה ומעוררת חוויה פיזית עוצמתית המעבירה את המשקל הרגשי והאינטלקטואלי של ההיסטוריה. העבודה מתמודדת עם הטבע הנפוץ של התמונה האייקונית הזו ובונה מערכת יחסים בין הצופה לתמונה שהיא אינטימית, תאטרלית ושומרת על זיכרון היסטורי. היא מכריחה אותנו לעסוק מחדש בטראומה היסטורית ולדבר על הרע הבלתי נמנע.
מצגר תיאר את עצמו כ"פליט תמידי", נשאר זר כל חייו, ועל פי עיקרון, לא היה לו אזרחות. הוא דמיין אמנות כאמצעי לתקשורת האפסיות והזוועות של קונפליקט ומלחמה.
