אריה ארוך (1908–1974)
ללא כותרת, 1964
מדיה מעורבת וקולאז' על תצלום
באדיבות אוסף ליאוניד וטטיאנה נבזלין
חייב לדעת
ארוך, צייר ודיפלומט ישראלי, פיתח את מה שכינה "אבסטרקט קונקרטי". הוא התמקד בקווים האופקיים והאנכיים של הציור כדי לחלק את הקומפוזיציה באופן כמעט גאומטרי. המחווה הקונספטואלית, האישית, ההיסטורית והביוגרפית הזו נשענה גם על תודעתו היהודית של האמן, שהיתה אוונגרדית לתקופתה. אריה ארוך (נולד בחרקוב, 1908, נפטר בירושלים, 1974) היה דמות יוצאת דופן בתולדות האמנות הישראלית. במהלך שנותיו הראשונות כאמן עצמאי (1935-1945) היה נאמן לאידיאלים של דורו – אמני נוף ודיוקנאות – וספג את ההשפעות של הסצנה המקומית ושל פריז, שתיהן עיצבו את אופי בית הספר לאקספרסיוניזם בפלשתינה בתקופת המנדט. בשנים 1946-1955 היה מקורב לקבוצת אופקים חדשים, שאותה סייע לייסד בשנת 1948. בתקופה זו התרחשה נקודת המפנה החשובה הראשונה בעבודתו, בניגוד למגמה שהובילה את עמיתיו ללירי, בעיקר אמורפי, מופשט, ארוך השתמש בטכניקות לא שגרתיות כדי לפתח צורות ספציפיות שהוא כינה "בטון".
מידע נוסף
משנת 1948 ואילך בילה תקופות ממושכות במדינות שונות.
בתקופה זו הסתגר בסטודיו שלו והתמודד עם סוגיות של יצירתיות.
מכאן ואילך החלה יצירתו של ארוך לצמוח כהצטברות של עובדות, ביניהן צורות שפותחו על ידי מבשרי האמנות המודרנית, חרוטות בזיכרונות ילדות, נספגו מספרות, מוטיבים מסורתיים, דימויים פופולריים, חפצים אנונימיים… בחמש עשרה השנים האחרונות לחייו, הציורים שלו תארו בתהליך מורכב של מיזוג וניגודיות, רשת של משמעויות הקשורות זו בזו, יחסים נסתרים וגלויים כאחד, בין האמן לסביבתו, בין זמניו לזמנים אחרים, בין צורותיו שלו וצורות ודימויים שהוא מצא. "בשבילי התקופה מכרעת יותר מערך היצירה", אמר ארוך. "אתה יכול לנתח אמן, להעריך אותו ועדיין לא נגעת בזמן, בזמן הבלתי נמנע שנכפה על היצירה".
בתמונה זו של הפוג'יאמה אנו יכולים לראות כבל של רכבל. ההר מופיע על רקע השמים; למרגלות ההר והכבל – רצועת אדמה. למעשה, בתמונה היה גם קרון רכבת אדום. הצלם התעניין בהר עם השמיים כרקע, ולצדו הכבל על אותו רקע. ההר, אם אנסה לנתח את מניעיו, משמש להדגשת גובה הכבל. אם להשתמש בביטוי מאדריכלות, הוא צילום "פונקציונלי". הכבל, כקו שהונח ליד צורה, והיחס בין הכבל להר, מבטאים הרבה יותר כששוכחים את ה"פונקציונליות". לשם כך הפכתי את כיוון הצילום ואני מאפשר ליחס הזה בין ההר לכבל מעמד של שתי צורות שוות זכויות.
