אמיל זולא (1840–1902)
אני מאשים!
צרפת, 13 בינואר 1898
המקור בספרייה הלאומית של ישראל, ירושלים
חייב לדעת
צרפת, 13 בינואר 1898. מאמר שפורסם בעיתון היומי ל'אורור, שבו הסופר אמיל זולא מגנה את הצבא והממשלה הצרפתית על יחסיהם כלפי אלפרד דרייפוס.
אלפרד דרייפוס היה קצין צבא יהודי שהואשם על ידי הצבא הצרפתי בבגידה בגין לכאורה מכירת סודות צבאיים לגרמנים בתקופת הרפובליקה הצרפתית השלישית.
הפרשה הייתה משמעותית שכן היא עוררה תגובה ציבורית רחבה בנוגע לאי צדק, במיוחד בתקופה של אנטישמיות גוברת באירופה. מכתבו של זולא, בפרט, העצים את הפילוג בצרפת בין התומכים בפתיחת התיק מחדש לבין המתנגדים, שראו במחלוקת זו ניסיון לפגוע בכבודו של הצבא הצרפתי. פרשה זו ידועה כיום כפרשת דרייפוס ומסמנת את תחילתה של תקופה חדשה ברפובליקה הצרפתית השלישית, זו של ההפרדה הרשמית בין הדת למדינה בשנת 1905.
הקטע המקורי מהעיתון נמצא בספרייה הלאומית בירושלים.
מידע נוסף
אני מאשים…! (בצרפתית: J'accuse…!) הוא מאמר דעה מפורסם מאת אמיל זולא שפורסם בעיתון הצרפתי ל'אורור ב-13 בינואר 1898, בו תקף בחריפות יוצאת דופן את התנהלות ממשלת צרפת והצבא כלפי אלפרד דרייפוס. המאמר הוא למעשה מכתב פתוח לציבור הממוען לנשיא צרפת, פליקס פור, ומאשים את המעורבים במשפט בזיוף מסמכים, חקירה מוטה ועיוות דין. המאמר השפיע רבות על דעת הקהל בצרפת והיה אחד הגורמים למשפט חוזר שהוביל בסופו של דבר לזיכויו של דרייפוס. בעקבות המאמר, אמיל זולא הועמד לדין ונגזר עליו עונש של שנת מאסר וקנס, אך התעוררות הפרשה הובילה למשפט חוזר עבור דרייפוס, שבסופו של דבר זוכה. זולא נפטר בגיל 62, ארבע שנים לאחר התעוררות הפרשה בעקבות פרסום מאמרו "אני מאשים", ונראה כי הורעל.
הביטוי "אני מאשים…" הפך לשפת מחאה נגד רדיפה משפטית. שימוש כזה נעשה במקרה של אריה דרעי, פוליטיקאי ישראלי שהורשע בשוחד והונאה בשנת 1999. הסרט "אני מאשים" המספר את סיפורו של דרעי מאשים את מערכת המשפט הישראלית בכך שכוונה כלפי אריה דרעי מתוך אמונות דתיות אורתודוקסיות וגזעניות. בנוסף, נאומיו של משה קצב בנוגע למקרה דרעי ולכתב האישום נגדו שואבים השראה מהביטוי המפורסם. הוא השווה את עצמו לדרייפוס, מה שהוביל לכך שנקרא בתקשורת הישראלית "נאום אני מאשים שלי".
