אלפרד שטיגליץ / הירכתיים

נולד בהובוקן, ניו ג'רזי, להורים יהודים מהגרים מגרמניה, שטיגליץ ומשפחתו עברו לברלין בשנת 1881, מאחר שאביו האמין שגרמניה תספק חינוך טוב יותר לילדיו. שטיגליץ, שהיה בשנה השנייה שלו במכללת סיטי בניו יורק, נרשם לתוכנית להנדסה מכנית בברלין, שם גם התחיל להתנסות בצילום והפך למיומן בתהליך הטכני של הצילום. לאחר שחזר לניו יורק בשנת 1890, שטיגליץ התחיל לצלם את סביבתו העירונית המשתנה, כשהוא מתמקד באנשים, בבניינים ובתעשייה שלא התקבלו עדיין כנושאים לצילום אומנותי.

"הספינה" מייצגת את הסגנון העירוני הישר של שטיגליץ בצילום, שהדגיש את בהירות הפרטים ואת יכולתו של הצילום לתפוס את המציאות. הצילום, שנעשה על ספינה גדולה בדרכה לפריז, מחולק באופן שווה בין הסיפון העליון, או מחלקת ראשונה, לבין הסיפון התחתון, או מחלקת מהגרים, המופרדים על ידי האלכסון החד של המסלול התלוי. שני הסיפונים מלאים באנשים: שטיגליץ נסע על הסיפון העליון, אשר היה מלא בנוסעים עשירים ובעלי פנאי; הסיפון התחתון הכיל מהגרים ממעמד נמוך שחזרו לאירופה. נותרה השאלה אם המהגרים נאלצו לחזור לאירופה על ידי ממשלת ארצות הברית – כפי שרבים נאלצו בשל מחלות, "בריאות מוסרית ירודה" או חוסר תמיכה כלכלית בארצות הברית – או אם הם חוזרים מרצונם החופשי, מאוכזבים מהמדינה בה האמינו שתשנה את גורלם.

יתרה מכך, האם צילום של שטיגליץ מבטא מודעות מעמדית או שהוא פשוט תצפת על סביבתו, המתמקדת לא פחות בצורה שנוצרת על ידי אלמנטים של התמונה כמו בנושא עצמו? למרות ששטיגליץ הצהיר כי הוא חש חוסר שביעות רצון מהעשירים החדשים של הסיפון העליון ותחושת קרבה לאלה שבסיפון התחתון, באותה תקופה משפחתו הייתה מבוססת היטב בארצות הברית והוא היה מושרש בפריווילגיה של מעמדו. תצלום זה מייצג את העניין הכפול של שטיגליץ במודרניות עירונית ובהרמוניה פורמלית, במקרה זה, דרך הסאגה של ההגירה האמריקאית.