איימי רייכרט (נ. 1959)
כוס מרים I, 1997
כסף סטרלינג יצוק ומרוקע ביד
אוסף המוזיאון
חייב לדעת
כוס מרים היא אחת מפריטי היודאיקה הראשונות שעוצבו ע"י איימי רייכרט, אדריכלית ומעצבת תערוכות. העבודה הוכנה במקור ב-1997 עבור תערוכה פורצת דרך של כוסות מרים שעוצבו ע"י אמניות יהודיות. דרך העבודה האמנית חוקרת את הקשר הרוחני שלה למרים ולטקסים נשיים יהודיים. רייכרט מעצבת את כוס מרים שתוצב על שולחן הסדר בסמוך לכוס אליהו כסמל לכך שמרים היא מקור לעוצמה ורוחניות עבור העם היהודי. במהלך הסדר, כל משתתפת שותה מים חיים מכוס מרים לאחר הקראת הברכות המוקדשות לה. כוס מרים היא פריט טקסי חדש, שראשית השימוש בו בשנות השמונים של המאה העשרים. נהוג למלא אותה במים ולהציבה על שולחן סדר פסח כסמל לבאר מרים וכתזכורת לנשים היהודיות שאת סיפוריהן ממעטים לספר. הגביע שעיצבה רייכרט מציג את מוטיב תוף מרים, ששימש על פי המסורת את מרים הנביאה כשהובילה את הנשים בשיר ובריקוד בשעת יציאת מצרים.
מידע נוסף
מרים מניחה את משה בתיבה ושולחת אותו במורד הנילוס כדי שיימצא בידי בת פרעה, מקושרת כל חייה למים. היא הובילה את הנשים בשירה וריקודים במהלך חציית ים סוף, וספקה לבני ישראל באר פלאית שהלכה איתה בנדודיה במדבר ויבשה כאשר מרים מתה. להציב את כוס מרים על שולחן הסדר, הינה דרך המתייחסת לשולחן הסדר כפורום להעלות שאלות ולמעורבות אישית. גביע מרים מזכיר לנו, הנשים היהודיות, שסיפוריהן סופרו בדלילות. כוס זו היא כלי חסר מנוחה, כמו ריקודיה של מרים עם בני ישראל במהלך חציית ים סוף. אנו רואים וגם שומעים את המצילתיים המקושטים סביב היקף הקערה, הם מגיבים לרעידה הקטנה ביותר של השולחן. בשולחן הסדר, הם מהדהדים את קולות החופש, רוח נושבת בדשא, קינות הגלות, שיר עליז עם טמבורין. הגביע מזכיר לנו שלוש תכונות של מרים: הקערה הינה חצי כדור משקפת, טכנית ללא קרקעית, המתייחסת לבאר חסרת הקרקעית של מים טובים המקושרת למרים. קני הסוף הדקיקים התומכים בשפת הקערה מזכירים את תפקיד מרים בהצלת משה בנילוס. ולבסוף, המצילתיים הופכות את הגביע לכלי נגינה שניתן לשחק בו על ידי כל אחד שיעשה את הקפיצה.
