אווה הסה ללא כותרת

אווה הסה (1936–1970)
ללא כותרת, 1958 בקירוב
שמן על בד
באדיבות אוסף ליאוניד וטטיאנה נבזלין

הסה, אמנית אמריקאית ממוצא גרמני, ידעה חיים סוערים ומוות בטרם עת. היא היתה חברה באסכולת האקספרסיוניזם המופשט, ועבודתה החדשנית בחנה צורות פואטיות ונחשבה פרוטו-פמיניסטית. היא הותירה מורשת מכוננת של חדשנות צורנית איקונית.

חייב לדעת

הסה נולדה בהמבורג גרמניה בינואר 1936 למשפחה יהודית שומרת מצוות. בשנת 1938 בניסיון להמלט מהנאצים שלחו הוריה אותה ואת אחותה הגדולה, הלן, להולנד באחד ממשלוחי הילדים (קינדרטרנספורט) האחרונים שיצאו מגרמניה. לאחר חצי שנה פרידה, התאחדה המשפחה ועברה לאנגליה ובשנת 1939 היגרה לניו יורק. בשנת 1944 הוריה נפרדו, שנה לאחר מכן אביה נישא מחדש ובשנת 1946 אמה התאבדה. באוקטובר 1969 אובחנה עם גידול במוח ולאחר 3 ניתוחים כושלים בשנה אחת נפטרה ב29.5.1970. מותה בגיל 34 קטע קריירה משפיעה ביותר למרות שנמשכה עשור אחד בלבד. עבודתה המוקדמת (1960-65) מורכבת בעיקר מציורים ורישומים אבסטרקטיים. היא נודעה יותר בפסליה ולכן הציורים והרישומים נחשבים כעבודת הכנה מקדימה לעבודתה המאוחרת יותר. למרות זאת, היא יצרה את רוב הציורים שלה כגוף עבודה עצמאי. בעלת הכשרה מקצועית כציירת אבסטרקטית וכמעצבת מיסחרית, הסה היא ציירת אמריקאית בתבנית של אחרי המלחמה. בדומה לאלסוורת קלי, אשר התייחס לציור לא כמשטח דו מימדי אלא כאובייקט על הקיר אשר מגיב ומתייחס לחלל שבו הצופה נמצא. חייה של הסה היו רצופים קשיים פיזיים ורגשיים, החל מרדיפה פוליטית ועד למחלות משפחתיות ודיכאון, כולל הסבל בשנותיה האחרונות מהסרטן. למרות זאת, הסה התקדמה באומץ והפיקה את המרב מנסיבותיה המקצועיות, כדי ליצור יצירות מופשטות ומעוררות, משוחררות מכל אג'נדה חברתית-פוליטית. רק לאחר חזרתה לגרמניה באמצע שנות ה60, הסה פנתה לפיסול ופיתחה את הסגנון הבוגר שלה. ניסיונותיה לבנות ולאזן צורות כאוטיות ומתמוטטות, נוקשות מטעה של חומרים רכים, ושבריריותן של הצורות האגרסיביות לכאורה שידרו תחושה של חוסר התמצאות, איום וחוסר ביטחון, אשר עשוי להיות אנלוגי לרגשות ולפגיעות הסותרים שהיא חשה כילדה.
הסה היתה בין האמנים הראשונים בשנות ה-60 שהתנסו בקווי המתאר הזורמים של העולם האורגני של הטבע ובמחוות אמנותיות פשוטות ביותר. חלק מהצופים רואים בתכונות אלו התייחסויות סמויות, פרוטו-פמיניסטיות, לגוף הנשי; אחרים מוצאים בצורות הרופפות של הסה ביטויים של שנינות, גחמה ותחושה של המצאה ספונטנית עם חומרים שנמצאים כלאחר יד, או "יומיומיים".

לקריאה נוספת