אדי הורטון (נ. )1952
ערכה להבדלה, 1997
פמוט, קופסת בשמים, כוס קידוש: יציקת בדולח
בסיס: אלומיניום מוברש
אוסף המוזיאון
חייב לדעת
אדי הורטון נולדה באוסטרליה, ארץ הידועה במרחבים פתוחים ובאור שמש אינטנסיבי. היא בת לניצולי שואה ועבודתה כאמנית היא תוצאה של ההגדרה העצמית שלה בין הקונטקס המשפחתי ובין הזכרון הקולקטיבי. הריחות והצלילים של אוסטרליה מהווים חלק בלתי נפרד מהזהות שלה אשר מתמזגת עם העבר הארופאי שהשפיע על הכיוון האומנותי שלה. סט ההבדלה המוצג הושפע ממעגל החיים של עץ הגומי האוסטרלי. עיצוב הפמוטים מבוסס על חתך הצד של עץ הגומי לאחר הפריחה. העץ מאחסן בתוכו את הזרעים המוכנים להפרות את האדמה, והנר כמקור אור החוגג את תחילת שבוע העבודה החדש. הצבעים מתייחסים לפריחה ולעלים, הריחות הארומטיים הטבעיים. בברכה המסורתית מהללים את השם לא רק על יצירת ריחות התבלינים אלא על יצירת סוגים שונים של ריחות. אם נתייחס לריחות השונים כמטאפורה לאנשים שונים, ניתן להתייחס לברכה כחוגגת את הרב-גוניות של זהויות שונות כחלק מהבריאה
מידע נוסף
זכוכית היא חומר עדין, שביר. לא חומר שנשאר לאורך שנים, החפצים הנותרים מזכוכית מוערכים ונשמרים כאוצר. אולם הורטון עובדת עם זכוכית, זהו חומר מאתגר לעבוד איתו, לתת צורה ולשלוט בו. למרות הפגיעות והשבירות שלו הוא בעל משקל רב, יש לו נוכחות ממשית. העבודה מורכבת מחלקים קטנים, לעיתים מיניאטוריים, עדינים ואכן בעלי ערך. פסלי הזכוכית של הורטון מתמקדים בתמות של פגיעות רגשית וזהות תרבותית ואישית. העבודות שלה הם אובייקטים מוחשיים על הלא-מוחשי – הגירה,דממה, אובדן ושינוי. הורטון מתייחסת לעצמה כמספרת סיפורים, דרך נקודת מבט היסטורית היא מביעה איך לאורך הדורות אנחנו מתמודדים עם שינוי ובמקביל מכירים ושומרים על הזכרונות והטקסים שמחברים את חיינו. הפרספקטיבה האישית הזו מגדירה מי אנחנו.
