בתום החשכה

"היום הזה […] היה היום העצוב ביותר בחיי. רציתי לבכות, לא משמחה, אלא מיגון. הטנקיסטים המתנשקים, הפרחים המועפים לעברם, שמחת ההמונים, הרגשת החופש והפדות ואנו — אני עם צביה והכלב — עומדים בין ההמון בודדים, מיותמים, אחרונים ויודעים היטב שאין עוד עם יהודי. איזו שמחה זו יכלה להיות? לא פשוט להיות אחרון המוהיקנים…"
– יצחק צוקרמן
בתום החשכה
עבור ניצולי שואה רבים, השמחה על סיום המלחמה והשחרור מהמחנות הפכה עד מהרה לחוסר ודאות. חייהם נסובו סביב דאגה מפני הבאות, חרדה, תחושת ריקנות ועצב עמוק. בעלות הברית שיכנו פליטים יהודים במחנות עקורים, וניסו לדאוג לצרכיהם הפיזיים. אלא שלניצולים היה צורך אדיר נוסף: לחפש ולמצוא את קרובי משפחתם ומכריהם. הסוכנות היהודית ניסתה לתת לכך מענה, ובשנת 1945 הקימה את "המדור לחיפוש קרובים" שפירסם בתקשורת שמות ניצולים, דרישות שלום וידיעות הנוגעות לשארית הפליטה היהודית.