קמיע נושא כתובת ארמית, לשמירה על עובר

חייב לדעת

הקמיע נמצאה יחד עם 19 קמיעות ברונזה נוספים על רצפת האפסיס של בית הכנסת העתיק בחורבת מעון, ליד קיבוץ נירים, בשנת 1957-58 בעת סלילת כביש. האתר זוהה כהישוב מנואיס שנזכר במפת מידבא. מתוכם נפתחו 3 קמיעות בלבד במעבדות של מוזיאון ישראל. על חלקן נמצאו שרידים של אריג שכנראה שימש לענידה או לנשיאה.
בית הכנסת ידוע בשל רצפת הפסיפס התבעונית שנתגלתה בו, המעוטרת בין היתר במנורת שבעת קנים, אריות, שופר וסמלים יהודיים נוספים.
שם האישה הנזכר הוא שלמצו והוא כנראה קיצור של השם שלומציון.
הטמנת הקמיעות בבית הכנסת היא תופעה יהודית ייחודית שאין לה מקבילות בבתי כנסת שומרונים, בכנסיות או אתרי פולחן אחרים. הצעה אחת היתה שבית הכנסת נחשב כשער לעולמות העליונים והקמעות נטמנו ברצפתם כדי להשלים את הפעולה המאגית שלהם. גידי בוהק הציע מספר הסברים אפשריים אולם המתקבלת על הדעת בהקשר הזה הוא שמכיוון שבקמיעות הופיעו שמות האל ופסוקים הם נתפסו כצריכים גניזה, ומשום כך הקמיעות בבית הכנסת בנירים נמצאו בגומחת האפסיס (ל"ארון הקודש") בקדמת בית הכנסת.
הקמיע הזה מציג באופן יפה את השאילה המאגית הבין-תרבותית שהיתה רווחת. בקמיע באופן מובהק ממקור יהודי (כתוב ארמית, נמצא בבית כנסת), אך הוא פונה בבקשה להגנה אל אברקסס, ישות גנוסטית המזוהה עם הדמיוגרוס, בורא העולם החומרי, המזוהה גם כמגן על ההריון והוולד. על אף מקורו הפגאני הברור של אברקסס, המאגיה היהודית אימצה אותו בשלב מוקדם והוא מופיע באותיות עבריות על קערות השבעה ועל קמעות מתכת מגולגלים, כמו זו.
הקמיע משביע את הרוחות בשם אברקסס הממונה על שמירת הילדים לשמור על הולד (עובר) של שלמצו ולא להראות, ומשביע בהמשך גם בשם אהיה אשר אהיה ובשם הגדול צבאות קדוש קדוש קדוש… ומסיים בנוסחאות שמות ונסחאות קדושות יהודיים.