דיורמה: חשיפת הגניזה הקהירית

הדיורמות עוצבו ב-1978 על ידי לסלי ג'יימס גרדנר (1907-1995) מעצב ואומן גרפי בריטי. בפרוץ מלח"ע ה-2 מונה לקצין תחבולה והטעייה ראשי. המצאתו של צבא דמה – טנקים, מטוסים וספינות מתנפחים – גרמו לאויב הגרמני לטעות ולחשוב שהמשאבים הבריטים גדולים בהרבה ממה שהיו במציאות. במהלך הקריירה שלו הוא פעל בתחומים רבים (בין היתר היה אחראי לעיצוב ספינת הפאר QE2), ובעיקר נודע בשל עיצוב תערוכות רבות שהוצגו בפסטיבלים, ירידים ומוזיאונים באנגליה וברחבי העולם.

רגע חשיפת הגניזה, המוצג בדיורמה, הוא רגע היסטורי שחולל מהפכה של ממש בידע ההיסטורי והתרבותי על יהדות ימה"ב. לאורך השנים גנזו במקום יהודי הקהילה לא רק כתבי קודש כגון: ספרי תורה, תלמוד בבלי ותלמוד ירושלמי, מדרשים, חיבורים שונים בעלי תוכן או הקשר דתי, פיוטים, כתובות ושטרי גט, ספרי הלכה, ספרי תפילה ולימוד; אלא גם מסמכים משפטיים, כתבי בית-דין, מסמכים כלכליים, אגרות ושטרות, חוזים, רשימות שמיות, קטעי פנקסים ומכתבים, מסמכים היסטוריים, דקדוק עברי, מחשבת ישראל, מיסטיקה יהודית ושירה, מתקופת הגאונים ועד תקופת האחרונים. כל זאת מתוך יחס של כבוד לכל דף שנכתב באות עברית.
אמנם האקלים היבש של מצרים סייע להשתמרות הכתבים במהלך מאות השנים אולם בכל זאת רוב האוסף מורכב מחלקי מסמכים. כאשר נחשפה הגניזה העבודה בה התנהלה בתנאים קשים. שכטר נאלץ לזחול לתוכה דרך חור בקיר עזרת הנשים שבבית הכנסת, וחלל הגניזה, בהעדר דלתות וחלונות, היה מלא אבק מחניק שהקשה על זהוי ומיון הטקסטים.
באתר בית הכנסת עמדה עד שנת 882 כנסייה קופטית. אז קנה את אדמותיה אברהם בן עזרא מירושלים בעבור 20,000 דינרים, והוקם בית כנסת על חורבות הכנסייה. הבניין נחרב בפרעות ב-1012 ונבנה מחדש. במהלך השנים הוא נודע בשמות שונים: "בית-הכנסת של אנשי ישראל", "בית-הכנסת אליהו הנביא", "בית כנסת בן עזרא". רבי משה בן מימון, הרמב"ם, התפלל בבית-כנסת זה, ולכן הוא גם נקרא לעתים בשם "בית כנסת הרמב"ם". בגניזה נמצאו מסמכים בכתב ידו ובחתימתו של הרמב"ם.
לא רק על העולם היהודי ניתן ללמוד מהגניזה הקהירית. המחקר חשף רבות על השפה הערבית המדוברת באותה התקופה. מסמכים המתעדים תשלומים לפועלים שונים משמשים לחוקרים בתחום הכלכלה של עולם האיסלאם בימי הביניים.
היריעה שמתגלה מחקר הגניזה מאד רחבה מבחינה גיאוגרפית. זוהו חומרים ממצרים, ארץ ישראל, סוריה, תוניסיה, מרוקו, סיציליה והודו. במסמכים שונים מוזכרות ערים מגוונות ומרוחקות כגון סמרקנד במרכז אסיה, סביליה בספרד, עדן בתימן, קונסטנטינופול, מרסיי, גנואה, ונציה, ואפילו קייב באוקראינה.