מהדורה ראשונה של "הגלגול" מאת פרנץ קפקא

רומן זה, כרומנים אחרים של קפקא, מייצגים בנקודת המבט הטרגית והאבסורדית שלהם את המתח הקיומי שבחיים המודרניים, על הניכור והזרות שבהם. למרות השפעתו העצומה של קפקא על עולם הספרות והתרבות של המאה ה-20, רובן הגדול של יצירותיו הספרותיות, ובכלל זאת כל הרומנים הארוכים והידועים שלו, לא פורסמו בימי חייו אלא רק לאחר מותו. הוא הפקיד בידיו את כתביו בידי חברו הטוב, מקס ברוד,בבקשה שישרוף אותם ולא ישאיר להם זכר. ברוד התעלם מבקשת חברו ופעל כל חייו על מנת לערכם ולהוציאם לאור. הוא הצדיק את עצמו הן בכך שקפקא ידע שהוא לא יבצע את הצוואה, ואם הפקיד אותו עליה, משמע שהשלים עם פרסום כתביו. ההצדקה השנייה, שברוד הודה שדי בה לשעצמה מבחינתו, הייתה ערכו הספרותי הרב של העזבון. בין כתבי קפקא, שפורסמו לאחר מותו, נכללים הרומנים "המשפט", "הטירה", ו"הנעדר", שכתיבתם לא נשלמה. בצוואתו הוריש מקס ברוד את כל רכושו, ובכלל זאת את כתבי קפקא שהיו ברשותו, למזכירתו אסתר אילזה הופה, בהוראה, שלאחר מותו יועברו הכתבים לארכיון ציבורי.
אסתר לא מימשה את צוואתו של ברוד, כתבי היד של השניים הוחזקו במשך עשרות שנים בכספות בנק בתל אביב ובציריך שבשווייץ. לפי חלק מהדיווחים, הוחזקו מסמכים חשובים בתנאים לא נאותים גם בדירתה הפרטית של הופה, ברחוב שפינוזה בתל אביב. חלק מכתבי היד מכרה אסתר הופה במכירות פומביות ברחבי העולם. בין היתר, ב-1988 היא מכרה את כתב היד של הרומן המפורסם ביותר של קפקא, "המשפט", תמורת כ-2 מיליון דולר, סכום שיא באותם ימים. הרוכש העביר את כתב היד לארכיון הספרות הגרמנית במרבאך בגרמניה, שם הוא נמצא עד היום בכספת. לאחר מותה, בשנת 2008, נפתח משפט בין בנותיה של הופה לספרייה הלאומית סביב גורל העיזבון. ב- 2012 קבע בית המשפט לענייני משפחה, כי כתביו של קפקא יועברו לספרייה הלאומית, שתפקידה המרכזי הוא בהנגשת אוצרותיה לציבור הרחב בארץ ובעולם, ולהבטיח את שימורם של כתבי היד , כמו גם את הנגשתם לציבור הרחב. משם עברה למוזיאון העם היהודי.להוסיף פרטים על תחזוקת כתב יד – איקלום וכו'י..

ישנו ספר מעניין בנושא, של יצחק רובין, " האיש שלא שרף את קפקא", המספר את סיפורו של
פטר קליין, צעיר תל אביבי יליד פראג, עיתונאי בראשית דרכו, המתחקה אחר קורות חייו של פרנץ קפקא.
תוך כדי עבודת התחקיר מגלה פטר שבעצם הסיפור הגדול בחייו של קפקא הוא אדם המתגורר בשכנות לו ולמשפחתו, הרי הוא הישיש, הסופר הנשכח בשם מקס ברוד. פטר מגלה שברוד הוא שחשף בפני העולם את קפקא, אז סופר לא ידוע, חסר ביטחון והיפוכונדר, וברוד הוא שדחף והמריץ את קפקא לכתוב ולפרסם את סיפוריו, למרות התנגדותו העקשנית של הסופר האנונימי, שהסתייג מיצירותיו שלו-עצמו.

האמן הגרפי האמריקאי הנודע פיטר קופר, מאייר וקומיקסאי אמריקאי, יליד 1958, מציג עיבוד מבריק ליצירת המופת הספרותית המצמררת של פרנץ קפקא. ציוריו של קופר – הממזגים בין הקריקטורה האמריקאית ובין האקספרסיוניזם הגרמני – מפיחים חיים באחת מפסגות הפרוזה של המאה העשרים, ומשחזרים בדרך מפתיעה ומדויקת את ההומור השחור והחריפות שבסיפור המקורי על משפחה, ניכור ומצבו הקיומי של האדם.