מכונת הכתיבה ששימשה את יצחק בשביס זינגר בביקוריו בארץ בשנות השבעים

יצחק בשביס זינגר נולד בסביבות שנת 1902 למשפחה דתית, האב תלמיד חכם והאם אישה משכילה שלמדה רבות מאביה ומסבה. בתוך קשר הנישואין לא ניתן לה לממש את כישוריה השכליים והיתה מתוסכלת ממקומה בבית ללא יכולת וללא הכרה בכישוריה. המשפחה חיה בורשה ולאחר מספר שנים חזרה לכפר הולדתה של האם, בילגוריי. בכפר התוודע יצחק לחיים של היהודים הדתיים על כל גווניהם. בגיל 19 חזר יצחק לורשה יחד עם אחיו, הוסיף לשמו את שמה של אמו בת שבע, בשעביס, לאחר שנפטרה ועבד יחד עם אחיו בעיתון היידי ואף פרסם בו סיפורים וכתבות. המתח בין האחים עובר כחוט השני בין יחסיהם וכתיבתם לאורך השנים. יצחק, אחיו הגדול שייע זינגר, ואחותו אסתר קרייטמן, עסקו בכתיבה ובתרגום בחייהם הבוגרים ושלושתם כתבו ביידיש את סיפוריהם. ישראל-שייע היגר לניו יורק בשנת 1934, שנה לאחר מכן הצטרף אליו יצחק. בשלב זה ישראל זינגר כבר היה סופר יידי מפורסם בקרב החוגים הספרותיים היידיים בארצות הברית. כתיבתו עסקה בחיי היהודים המודרניים בפרספקטיבה חילונית המראה את שקיעת היהודים הכפופים לדת. רק לאחר מות ישראל זינגר, בשנת 1943, חזר יצחק בשביס זינגר לכתיבה. סיפוריו מתארים את הקהילה היהודית מבפנים ואת החיים בקהילה היהודית בכפר הקטן וזרועים במיסטיקה, שדים וגלגול נשמות. ספריו תורגמו לעברית על ידי בנו היחיד, ישראל זמיר, ולאנגלית על ידי צוות מתרגמות שלא ידע יידיש או ידע בצורה שטחית בלבד. התרגום לאנגלית התבצע בפועל על ידי בשביס זינגר. הוא היה מקריא את הסיפור ביידיש, מספר אותו באנגלית והמתרגמת היתה כותבת, לאחר מכן, בשביס זינגר עשה הגהה לספר. בהתאם לבקשתו, התרגומים לספריו בשפות שונות נעשו מתוך התרגום האנגלי. הוא טען כי מטבעות לשון יידיים וכן כוונה ומסר בשפה היידית, לא ניתן לתרגם לשפה אחרת.