בובות יד של שלושת הסטוג'ס
ארה"ב, 1959
לטקס, כותנה
אוסף המוזיאון
חייב לדעת
חבורת קומיקאים יהודים אמריקאים הידועים בסגנון הסלפסטיק האלים והאנרכיסטי שלהם. שלושת הסטוג'ס, לארי מו וקרלי, היוו חלק בלתי נפרד מההיסטוריה ההוליוודית והתחילו להופיע במופעי וודוויל. פעלו משנת 1922 ועד שנת 1970. בשנת 1934 חתמו על חוזה עם חברת סרטי קולומביה ובמשך 24 שנים הופיעו במגוון סרטי קולנוע באורך מלא, כ-200 סרטים קצרים והופעות נוספות בחסות החברה. הסגנון הקומי שלהם אופיין באלימות המזכירה סרטים מצוירים, סטירות, משיכות שיער ואצבע בעין. תקפו אחד את השני בעזרת פטישים,מסורים ומגוון כלי עבודה מסוכנים כאשר המכות הודגשו ע"י אפקטים קוליים מוגזמים. בשנת 1959 שידורי הטלוויזיה החוזרים של סרטיהם העלו אותם שנית למודעות הציבורית והם המשיכו לצלם עוד מספר סרטים באורך מלא שזכו להצלחה. במהלך צילום הסרט האחרון בשנת 1970, אחד מהחבורה קיבל התקף לב והם גנזו את המשך הצילומים. שלושת הסטוג'ס נשארו פופלריים לאורך השנים בגלל השידורים החוזרים בטלוויזיה ומכירת אביזרים נלווים (מרצ'נדייס) לאורך השנים.
מידע נוסף
החבורה היתה מורכבת מששה אנשים שונים שהתחלפו לאורך השנים, בכל זמן נתון החבורה היתה מורכבת משלושה קומיקאים. שמפ הווארד (במקור סמואל הורוביץ), מו הווארד (במקור משה הורוביץ), לארי פיין (במקור לואיס פיינברג), קרלי הווארד (במקור ג'רום הווארד),ג'ו בסר וג'ו דה-ריטה. לאורך השניים ההחלפות נבעו לרוב מבריאות לקויה של חברי השלישייה עקב המכות הרבות שספגו במהלך ההופעות והסרטים. ב1958 לאחר מוות והחלפה של שניים מחברי השלישייה, הם צילמו את הסרט הקצר האחרון שלהם בסרטי קולומביה. בשנת 2012 יצא סרט באורך מלא "שלושת הסטוג'ס" עם שחקנים חדשים כמובן. מופעי וודויל הוא סוג מופע שהיה נפוץ בארה"ב בסוף המאה ה-19. המופע הורכב ממופעים קצרים שהוצגו על ידי אמנים שונים בתחומים שונים, להטוטנות, ריקוד, קומדיה ועוד. חבורות האומנים היו נודדות ממקום למקום ומופיעות לרוב תחת כיפת השמיים. חלק מהמופעים הציגו מופעי "בלקפייס" "blackface" בו אנשים לבנים צבעו את פניהם בשחור והופיעו עם מוזיקה של אנשים שחורים. גם שלושת הסטוגס החלו במופע מסוג זה, הקומיקאים היהודים צחקו לא רק על עצמם אלא גם על האנשים השחורים.
